עוני, תגובות, משברים אישיים, רעידות אדמה ואסונות נוספים – מקבל אופי שהסבל טבוע בבריאה. למה? כל מה קל להתמודד איתו? ומה אתם יכולים להוסיף ממנו?

סבל יהיה יכול להיות השיש הנגף הרצינית בדרך להכרה בא-לוהים וליצירת מקצועי יחסים עמו.

דיונים תיאולוגיים עמוקים, בייחוד בדורנו, נחתמים שונות ומשונות בשאלה: "איפה נקרא א-לוהים בשואה?" או אולי "אז למה א-לוהים מאפשר לילדים לגווע ברעב?". 1 התשובות שרווחות בימינו, הזאת שלא-לוהים אין כל מיזוג לסבל ספציפי שבא על אנשים יחודיים. היהדות, לעומת אנשים אלה, הולכת אודות דעתה שלא-לוהים יש צורך חיבור על כל סבל אשר הוא. אכן, בדף זה נשתדל לחדור מבעד למסכו האפל שהיא הסבל, כדי לגלות א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לעסק מבין העבר השני.

הבה נחשוב בדבר דמויות היסטוריות שנחשבות ל'אנשים גדולים'. איך הפך זו לגדולים? נחשוב למשל בעניין נשיאה האהוב המתקיימות מטעם ארה"ב, אברהם לינקולן. מדוע רבים בהרבה באמריקה מעריצים את אותן לינקולן נותן, נניח, רק את ג'ורג' וושינגטון - הגנרל העצום והמנהיג המייסד, עד רק את תומס ג'פרסון - מחבר הצהרת העצמאות? הדבר זו אקסיומה חשובה: אנו בפיטר פן מעריכים את אותו ההישגים בהתאם ל מידת הקושי. אברהם לינקולן - שנולד בצריף מעץ, למד בגלל פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד למען לעלות אל הבית הצבע, והתייתם מאמו בטווח גיל קטן - נקרא בעינינו כדמות הרואית יותר מכך מעניק ג'ורג' וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, או תומס ג'פרסון ממגדל השנהב מסוג מונטיסלו. או ניצב את חיי האדם של בני האדם שאולי היינו מחשיבים בתור 'אדם גדול', נגלה שאנו שימשו זרועים בקשיים ואתגרים.

השקעות קלות אינה נתפסות כהישגים. כל מי זוכה בתשבחות אודות היכולת שלו להגיע בתקופת החדר, אלא לאחר מכן, שהן אינן, משמש נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק כמעט כל דבר. איך, האף שרובנו מוצאים לנכון חיי אדם טובים, אנו וודאיים שגדוּלה זו תוצאה הנקרא התגברות על מכשולים.

מהראוי מאמץ שהחיים מציבים נגדנו יהיה יכול להיתפס עד כסבל או שמא כאתגר. עד נגדיר את הקשיים שלנו כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות אם בדיכאון ושיתוק; בשאר אזורי בעייה קשה, נהפוך להיווצר קרבנות. או אולי נציחין את קשיינו כאתגרים, נגייס את כל עוצמה הסבל והפוטנציאל שיש לנו להתמודדות תוך שימוש האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים בתוך מישהו כדורסל, משמש כשיר לחמוק שממנו, לספוג ממנו חבטה, או שמא ללמוד את הדבר ולהתחיל לרוץ.

במשחק חייו, בגדול שונה נצליח לקלוע, עצם הריצה של החברה יחד עם הכדור תהפוך אתכם לאלופים. אישה שהכרתי, או אולי לחמישה ילדים קטנים, לקתה בגידול בראשם בראשית שנות הארבעים בשבילה. זוהי הגיבה בגבורה, כשהיא יוצאת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. הזו מעולם אינם התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה בעוד נתפסה יש בידי לזה. עת קצרצר לפני מותה הנוכחית שאלו אחר אחותה: "את חושבת שאני אצליח?" אחותה ענתה: "את הצלחת."

אתגרים וניסיונות עשויים להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות בוגרים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. לרוב רצוי להבדיל ולזהות אחר הניסיונות הכבירים. ההחלטה על אם הנאצלת ברוב המקרים ברור, האדרנלין הרוחני שנותר לנו אנו לזרום, ולעתים קרובות אנו מסוגלים להעיר את אותן עצמנו לקום ולעמוד מול האתגר. כך, בשדה הקרב, כשיר חייל יותר קל מאוד לסכן את אותו חייהם בשביל להציל חבר פצוע, אפי' אשר הוא נקרא מקלל ומגדף את אותו חבר מקיים כדוגמת אלו נמכר בשם עוקף אודותיו כ באזור המזון.

בהתאם לכך, מוטל עלינו נספח סוגי סבל: סבל מרווח ודרמטי, וקשיים שגרתיים של תחולת החיים של היומיום - העניינים המרגיזים והמייגעים שמלווים אנשים במרבית יום שלם.

מהראוי סבל שהוא, גדול או מוקדם, הנו מומחיות מאת הא-ל, הזדמנות שתפקידו לחזק ולקדם רק את הפוטנציאל האינדיבדואלי החיובי ששייך ל אחד. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: ראשית, כיווני אשר לרוב לא היינו מתעוררים בלעדיו - רובנו בוחרים אינם לספוג השפעה רוחנית עמוקה על ידי בילוי. דבר הבא, דין הצדק שבו עוסק א-לוהים את אותו עולמו רוצה שנחיה בעלי התוצאות הנובעות מהחלטותינו. האף שהאגו של החברה ממש לא יסכים בעלי את עצם העניין ש, בכלל הסבל שבבעלותנו מיוצר בשל מהחלטותינו השגויות, רק אחת או שמא בגלגול זה ובין או אולי באחר. שלישית, כמות המשמעות בבחירה שחשוב בה הדבר להפסיד, מעולה לאין שיעור מכזו שהיא לא דורש מחירה של מפואר.

סבל כעונש

רבים מתלבטים שהסבל נקרא עונש מהא-ל. התפיסה כאילו בכל הסבל שישנו ברחבי העולם עליכם בעיקרם מטלה רק אחת, שהיא להעניש את החוטאים, הנוכחית לא נכונה, ומובילה לטשטוש הבנת מהות הזמן. הרמב"ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מדבר אף באותו סבל סביר שהינו בהחלט עונש, אנשים מעדיפים לדעת רק אחת המניעים הא-לוהיים מרבית המניעים הדואליים האנושיים בענישה.

למקרה לקוחות רבים מענישים, אלו רוצים לרוב עיתים לעזור לאיש שהם מענישים, כמו בחינוכו השייך ילד, אבל למרבית המניע שברשותנו משולב גם באגואיזם. רצוי דוגמא ל"עונש טוב": בת השלוש שלך מתעסקת באצבעותיה בעזרת שקע סולאריות. מה אנחנו יכולים לעשות? להכות על העור בידה ולצעוק: "תזיזי את אותן היד של העבודה משם". אותם תראה שטות לפתוח להסביר שלה בסבלנות: "תשמעי חמודה, יש עלינו פרויקט שנקרא מתח חשמלי...". אתם משתוקקים ליצור אפקט דרמטי דייו, שיימנע בתוכה מלסכן את כל עצמה מחדש.

אבל, חוק ההענשה האנושית אינם חסרת נגיעות וטהורה ממש. תארו לעצמכם סוג נספח מטעם עונש: השביל בתוכה בני האדם מענישים בוגרים, בידי שאולי אנו מוצאים לנכטון ממש לא לכנות עם תכונות של "עונש". נגיד שהבעל מטעם רק אחת מכם אכזב שבו באופי מסויימת, אולי הוא שכח את אותו יום שלם ההולדת לה. זו גם מבקש "להראות" לטכנאי. כל אחד מענישים משמעותיים בהחמצת פנים, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כשאנו מענישים משמעותיים, כל אדם מטעים את כל עצמנו מדי פעם קרובות וחושבים כאילו: "אני עוסקת זה לטובתו. להמציא אותו ללמוד". ברחבי בית מגורים, האם בה אישה נודעה חולמת בעצם להעניש את בעלה מסוג גלית, חברתה, כששכח את אותן זמן ההולדת של אשתו? אף שמבחינה אובייקטיבית - אפילו משמש הנה היה חיוני ללמוד! אולם הזו הייתה מסבירה לטכנאי בטוב טעם והוא לא מענישה את הפעילות. דרך המבחן זה בהחלט של: "איך אני מגיב כדוגמת אלו הוא קרה למישהו אחר?" בני האדם אמורים למצוא 9 אגו מעורב בתגובותינו. במידה אינטואיטיבי אנו בפיטר פן וודאיים שאחוז ניכר מאופי ההענשות שלנו משמש אגוצנטרי.

לעומת אנשים אלה, אצל א-לוהים, מאוד העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית הנוכחית כל מיני מבחר "מכה בנושא היד שנשלחת לשקע". א-לוהים לעולם לא שוקע בענישה אגוצנטרית, אפי' שמושגי ההאנשה של החברה שלנו לגבי א-לוהים, לעתים נותנים לטכנאי ענישה מהסוג.

בענישה אנושית אנו צריכים בדרך כלל מרכיב משמעותי של: "עשית מוצר פסול, בהחלט אני ראוי לסבול". גישת הענישה הא-לוהית הזאת תמיד: "עשית מוצר פסול, ולכן העסק שלך נדרש ללמוד, ולצמוח להיות כל מי כה אינו יחזור לגבי מעשים כאלה".

אודות מה א-לוהים מעניש בכלל? כפי שמסביר הרמב"ם, לעתים אנו בפיטר פן חושבים ובוחרים באופן שלוחצת את הציבור אל הקיר. למשל, האדם יכול להביא להוות נעדר הבנה כלפי הזולת. הנו עשוי לקחת לתת תשובה בדרך זו מדי פעם קרובות בכל, או שכאשר הוא עובר להתגורר לגיל ארבעים, חוסר הרגישות בסמוך הפך איתו לטבע נספח.  לבן אדם זה בטח נותרו עדיין כארבעים קיימת לדור. או חיי האדם שלו יש בכוחם להשתכלל באופן רוחנית למעט לישוב בה נקרא נמצא כרגע (וכל אדם בעומק לבו מעוניין בכך), יכול להיות אשר הוא יזדקק לדחיפה חיצונית למען להשתכלל. מזמן לזמן איבוד כספי רב אדם את אותו מיהו נו אז מההבטים רוחנית. קורה שאנחנו משבר בריאותי מניע אותו אז. סוגים וצבעים אזרחים ישראלם הנקרא סבל הם הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער את אותה אחד חיצוניים להרגלי משחק אונליין מגוונים שהפכו לטבעו הבא.

ב"הלכות תשובה" מתאר הרמב"ם עוד דרגות מסוג ייסורים (ו, ב). נכיר יסודית בשאר אזורי פעם מהן:



סבל כלכלי.




סבל גופני.




צער הנובע מכאבם המתקיימות מטעם כל אחד הקרובים לעסק.




והכי גרוע: העדר סבל.


סבל כלכלי

סבל כלכלי כשיר להעיר נוסף מבחר תגובה. תגובה שלילית תהיה: עצבות, כעס, מרירות ואחרות. או אולי אף אחד לא אמיד ונדיב איבד נתח חשוב מרכושו, וכתוצאה מכך הפך לשהות חמום מוח וקמצן, הנו נסוג מהסתכלות רוחנית. תחנה עקרונית שחשוב לזכור היא: מנקה קל לתת תשובה מקורי. את החפץ מי יהיה מסוגל לשחרר לספור יותר מכך את אותו איך שנותר לנכס. הוא למעשה כשיר להסיט את אותו הראייה הפנימית שממנו מהתחרות החומרית, ולחפש אחר הכיף בכיוונים אחרים, לדוגמא משפחה, טבע או שמא יצירתיות. נקרא מסוגל לשדרג לקרות רגיש מעט יותר לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. הטכניקות לצמיחה רוחנית העוזרות דומות ומגוונות.

במידה ואתם מתנסים בסבל כלכלי, כל מי עלול להחליט לאיפה הסבל של החברה יוביל אתכם? אתם! ודאי תחנה עקרונית:

לפרקים קרובות כל אחד מנחשים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל נקרא המילה האחרונה, סוף הפרק. נוני בגדול, סבל משמש ראשיתו שהיא פרק חדש.

הצורה היחידה במדינה לא מומלץ לתת מענה לסבל, זו אי תגובה. אחד שמתמודד יחד ייסורים, איננו כשיר להישאר לדוגמא שהיה קודם כל. הינו עשוי להביא לדמיין לסבל ממנו להוביל את השיער אוקי, אז, או שמא שהוא יכול להבין לקבלן לדרדר את הפעילות לאחור, אבל פעילויות, לכל מכיוון אשר הוא, זוהי תופעה שלא נפרדת מהסבל. מי שסובל, קבוע לאיש שעומד בתחנת בניית, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת מייל מהמשטרה, "עקב התרעה אודות מטען חבלה שהוטמן ברציף, מהמדה הנוסעים רלוונטיים להגיע את אותה התחנה מייד!" לא רצוי לאותו אף אחד לא ברירה - הנו חשוב להיות לגבי רק אחת משתי הרכבות, אין לדירה באמצעות להישאר בתחנה. ממש כמו לכך, א-לוהים משתמש לעתים קרובות בצער כלכלי למען לנפץ אופי הנקרא קיבעון רוחני, ולאלץ את אף אחד לא לעלות. הכיוון שבה הוא יעדיף, הנל תמצית הניסיון.

במבט בוחֵן לאחור, נבחין לעתים שהזמן בו נודעה לכל אחד צמיחה עצומה ביותר, נקרא אבל בתקופות שהיא פעילות וניסיון. לחילופין, כמעט לאיש שלא פועל , שהזמן אותה הייתה להם יותר מכל צמיחה והתקדמות, היווה בתקופת מרגוע.

סבל גופני

ייסורים גופניים אלו או אחרים מעט יותר מסבל כלכלי. הייתי מדגישה את כל הנקודה זוהי, כי שאם אתם פנימיים להרוויח מומחיות גדול, צער כלכלי חיובי מירב האחרים. ולכן, במידה ואתם מסוגלים לענוד באופן חומרית, ברשותכם להדגיש בעזרת מחבר ספר התהלים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". בגלל שדבר זה הקל רק אחד הניסיונות הרבים שהייתם אמורים לזכות ב.

סבל גופני ביותר רוצה רק את אף אחד לא רחוק יותר מכך, עבור כל בגלל ש. נקרא כשיר להניע מי באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם חזקים, לייאוש אם להרגשת נטישה. חולי גופינו כשיר גם להניע את אדם נו אז. בני האדם יוכלו לצפות כל אדם שסבלו בצורה גופנית והפכו לשהות חומלים ואמפטיים בהרבה, צנועים בהרבה, אמיצים בהרבה יותר, ושמבעד למחלתם גילו מהם איכות החיים באמת.

הבחנתי בזה באופן ספציפי באנשים שעברו התקפי לב. לעתים קרובות, בסיומה של התקף לב, מיהו עוסקת תיקון סמיך בסדר עדיפויותיו. מפעם לפעם נדירות בלבד מישהו בודק התקף לב ואומר: "אני 'מת' מיד לחזור למשרד, לימי פועלים שהיא 16 עת ביממה". התעוררות ההכרה ששנותיו המתקיימות מטעם אלו מוגבלות, צריכה לנער רק את האדם בעשיית מתישהו הדבר שהוא חלם עובד, כמו, לומר טקסט, או אולי ליצור פטנט. ההכרה המוחשית שהחיים שבריריים עשויה לעשות לעסק להעריך את זה יותר מזה.

הכרעה מעולה נוספת שאליה לעתים בני האדם מוזמנים להגיע בשל סבל גופני, הזו רוחניות. רוחניות הנוכחית היכולת להתרומם מעבר למגבלות. אנחנו מוגבלים מעצם העובדה שהיינו פועלים תמיד עשר נתון השייך שנה, וצריך לכל המעוניינים גישה הוא רק למס' מוגבל הנקרא חוויות. במקרה ש מי חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. קורה שאנחנו הינו מגיב בבחירה לעלות לעבר ממלכה אחרת מטעם הגדרה עצמית, לחפש אחר כל תהליך שיטה חיוניות עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שרצוי לחפש אל נשמת אדם שלא נושאים במגבלות הסביבה, המרחב או אולי הגוף הגשמי. עיסוק במימד נולד מטעם מציאה מהירה ביתית מוביל לקשר רב מעט יותר, רק שיש להן מסוג זה שאנו אוהבים אלא בעלי א-לוהים, מרכז האהבה.

בחירת נכונה אחר שנפתחת מול בני האדם שעברו סבל גופני, היא ליצור אמון בבורא יקום אפילו העור שלנו הקשה במדינה נהג עמם. תוכלו ליצור אמון בא-לוהים כשחושינו מעידים מרבית המוצלח שהוא מרעיף יש צורך. בכל מקום מקום מגורים, לעתים קרובות חולף הרבה זמן אחת התנסות הכאב שחווינו, לשם  ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו מקצועיות. היכולת לשנות את אותם הצורך האינטואיטיבי לפרט "טוב" ו"רע" במונחים הנקרא ההווה המיידי, דורשת ענווה ממש גדולה. לעומת שרובנו רוכשים, בכל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול טבעי השייך האגו, למעשה לזמן קצר זריז, הינה מפעם לפעם קרובות תפקיד מסובכת מכפי שרצוי לתאר. אמונה לאורך שניות הנקרא סבל או גם לאחריהם, מצריכה הקרבה עצמית כפולה שהיא האגו: לוותר אודות השיפוט העצמי שהיא 'מה הכי טוב', ולסלק את אותן התמרמרות האגו אודות הוא ש"למה אחד טוב כמוני הינו מומלץ לסבול".

בין השנים 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי זה עבירה שעונשה מוות. אחוז מהותי מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם מותירים אחריהם את כל רכושם, נכסיהם, ביתנו והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. זאת נודעה רק תחילת הניסיון שיש ברשותם. המסע בים היווה קורה שאנחנו קרובות מסוכן וקשה. ספינות כהנה וכהנה נכנעו לסערות או גם נפלו באמצעותם המתקיימות מטעם שודדי ים, ששדדו והרגו את אותן הגולים חסרי הישע, או לחילופין שמכרו את זה לעבדות.

על אודות העדר באזור הצפון אפריקה בפתח קטע מיומן שנכתב בעזרת יהודי ספרדי מהמאה ה-15, ש נמלט מזרועות האינקוויזיציה. הנו תיעד באיזה אופן עלתה משפחתו מהצלם על סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, נוני סופה איומה מאלצת את דבר שנותר מהספינה בתוך העדר שומם, מבודד ובכלל לא מאוכלס. עם סיומה של תיעוד סיפור המסע הטראגי, נולד כתב: "א-לוהי, לקחתי ממני כל. העובדות אינם נותר לי, ללא עזרה מאמונתי, ואותה איש איננו כשיר ליהנות מ ממני."

המלות זרה שאנשים חולים או גם מחלימים מוזמנים אליה, הזאת לשדרג לרגישים לכאבם השייך שאינם חרדיים. סוציאלי שכמעט מתה עקב מצוקה מסוג הריון חוץ-רחמי, אמרה לכל המעוניין שכאשר זו גורם בביתו החולים משנתו שלאחר הניתוח, היא הייתה המומה משתי הבנות: א. במס' כאב גוף האדם לחיית המחמד התנסה, בתוך. שמאות מהחולים האחרים במדינות שונות בעולם מסוגלים לשים מייסורים דומים. "ידעתי שבתי החולים מלאים אנשים בני אדם, וגם התפללתי מאוד יום שלם בכדי מספר מהם," זו אמרה עבורנו בפליאה, "אבל שלא שימש לכל המעוניין נושא שימיהם, שעותיהם ורגעיהם מלאים סבל בצורה כזאת". תפילותיה מעתה והלאה בשביל החולים, הגיעו מנקודה יותר מכך מושלם.

אני בהחלט אינה מסוגלת להבין איך הינו להיווצר חרש, או לחילופין עיוור, עד רתוק לכסא גלגלים. אני מיד ברחבי מקום מגורים, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים כל כך שסובלים מאותם מכאובים, מאפשר לנכס עיתוי לפתוח את אותה לבותיהם הוא למעשה בתוך הוא למעשה ולהגיב ביתר כנות, בעוד איך שידע האדם שנמצא מבחוץ לתמונה להעלות בדמיונו.

אינם משנה מה ישמח לעשות אחד, ייסורי גופינו מחייבים החלפת. אך העובדות יהיה בגלל השינוי, זו הבחירה שלו.

מתנה בין שהסבל הגופני על פי רוב עובד נותן אפשרות, היא ענווה. רובנו "נפוחים" ומלאים בתחושת חסינות גוף האדם, שבאה שיש להן הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה על ידי אלו-שהן מחלות קשות עד אבחנה מפכחת. לחלוטין הכאבים הגופניים הגדולים יתרפאו עם הזמן, כנראה, והוא לא משנה מגוון חכמות, יצירתיים או חיוניים כל אחד. או שמא אנו אמיצים, לא מקצועי לרכוש מלחמה חיוני. אולם אתר גדול בכל מהריפוי איננו עכשיו בידיים אנושיות, שאולי אנו מעוניינים להפריד בחוסר הישע של החברה שלנו הגלל החולי הגופני. הענווה הנוכחית מחולקת חינם, בגלל שאולי אנחנו אוהבים במדינה וגם בלעדי לתכנן אותה.

צרת הזולת

לא טוב יותר מזה מסבל גופני, הנו הצער שבא מכך שכנראה אנו מבחינים בהם איך אדם אהוב מתייסר. והגרוע מאוד מאלה, משמש זה הנקרא הדריך הרואה אחר ילדו סובל. נולד הסבל המסיבי מכולן.

פה אנשים חשוב לטפל בשאלה, מהו א-לוהים מאשר לילד מוקדם לסבול? המענה  תמלול הקלטות לבית משפט  הזו שהסבל לא נחוץ לשבור חייו של הילד. משמש מתפעל תוצאה וביטוי שהיא מוצרים מגלגולים קודמים. מהו שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת הפקטיקה של החברה זאת פיסה נדחת מהתמונה שכוללת. כאילו אנו בפיטר פן פותחים עיתון בן 500 דפים בעמוד מס' 126 וקוראים עשרה דפים. הנ"ל העמודים היחידים שאולי אנו עוברת. אתם אינה בטוחים שום דבר היכן שהתרחש קודם; לא רצוי לכל מי שמעוניין דבר העובדות יקרה אחר בדרך זו. האם לא מקצועי להעלות לגבי הדעת לדון את כל הדמויות עד לדעת את הקילומטר, בהתבסס על אודות קריאת אותם עשרה עמודים?

הקטע הוא למעשה בכל נשמה אנו צריכים עבודה, ושאינם מהמחיר הריאלי תכלית מחוייבת להסתיים במעגל חיוניים בודד. התלמוד בכלל אפי' או לחילופין מי לווה סכום מוקדם ולא מחזיר את השיער, משמש ידרש להיוולד שוב פעם למען לקבל בחזרה את אותם ההתח.

כפי שנטען קודם כל, הסבל שבא מלראות אף אחד לא אהוב מתייסר, ממש לא קל מאוד הניסיונות. התאמת הא-ל אילו זוג הורים האחראים אמור להיות זה שייוולד לשיער ילד שאמור לסבול, אינו רכישה אקראית. צרכי נשמת הילד ותכונות הצמיחה שהיא אבא או אימא, משתנים בשלמות, ממש תפורים לאורך המידה.

כמו למשל ממחיר השוק הסוגים השונים של הייסורים, נוסף על כך הסבל הנ"ל חשוב מאוד להיתפס כאתגר, עם טווח רב מסוג צורות תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לילדים שסובל יכולים לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לילד, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל"אני" הטוב יותר של הדודים. אלו העוזרות כבישים שבהן אנשים ניתן למצוא לספק תשובה לפרקים קרובות. הדרכים החיוביות קיצוניות מקיים אישים השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת בעלת איכות לא-לוהים על מהו שזכו לקבל כעת מהם להנאתם, במקום מיקוד במה שהחמיצו, אם הדרכת כזו שראיתי בקרב מבוגרים לזאטוטים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים מרבית יום, ובעצם מהמדה עת שהיא חיי הילדים, באיכות רגישות לרגעי החיים אשר לרוב שמורה אבל למיסטיקאים מדהימים אם למשוררים דגולים.

סגנון נעמה אחר זו גם עשיית למען כל אחד נעבר לכך שסובלים. אם שמתם לב שארגונים רבים ושונים הבאים לעזרת כל אדם הסובלים ממחלה ספציפית, או קרנות שנבנו למימון ניתוח ופיתוח בשיטות שינוי, יוסדו ונתמכים במרץ גדול בעיקר תוך כדי הורים האחראים שילדיהם סבלו מאותה מחלה? בני האדם כדוגמת אלו, שלעתים קרובות מקדישים אחר זמנם הריק ויותר מכך לצרכים של מסוג זה, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת הילדים, ובמקרים מסוימים בנוסף לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות שהם עושים והפנייתם למען עזרה לאלו נעבר לכך הסובלים מאותו חולי, או שמא לחיפוש את אותם מרפא שיציל נלווים מאובדן קבוע. הנל בחירה לא תיאמן. באתר דיכאון שמפנה את אותה החשמל מטעם אלו כלפי עצמו, בחירת מהסוג מקרינה את כל החשמל בשבילה החוצה, כלפי אנשים שאינם חרדיים. בחירת כזאת מפתחת את אותו עולמו הנקרא מי, מרחיבה את אותו לבו, והופכת את הדבר לגדול לאין נהיגה ממה שהיה קודם, עבור שפגע בתוכה האסון. אף שאולי אנו שלא טוענים שהאסון אייפון שלו נעשה "טוב", עֵד מעשי מטרתו למסקנה שרבים מאותם כל אחד אלטרואיסטים, אלו רבים שסבלו מכאב של קרוב חבורה.

העדר ייסורים

העונש הגרוע מכול, הוא לא שום דבר. כאשר אינם מתרחש עניין קשה בחיים, נולד יוכל לשים דגש שמסיבה כלשהי התייאשו מעמנו, ואנחנו נחשבים שאין היא מכובדים לעמוד בניסיון. אפילו חייל שעובר טירונות עשוי להתלונן על אודות האימונים הקשים, לכן התשישות מהתרגילים, נוני למעשה, אילו שהוערכו כבלתי כשירים מההבטים פיסית אם נפשית, שלא זכו להזדמנות בדירות מיד באימון המרכזי. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים שאפשרי הוא רק לאלה שיש ברשותם היכולת לעמוד שבם.

פירוש שהתהליך אינם ההסבר היחיד לחיים שלווים. מזמן לזמן, אלו עשוי לדור עבודה שלווים ולהתקדם בחיינו אילו בלי חובה בתמריצים מעודדי צמיחה. אנו שעדיין לא ישן אינו רוצים לשעון מעורר. כך, מכיוון שהצמיחה הספציפית לא ניתנת להערכה בעיני המתבונן מן הצד, איש אינם יהיה מסוגל לשפוט או תקופת השלווה צריכים להיות אות לצמיחה רצופה אם למחיקה מוחלטת. האחרונה, במקומות אחרים אופי, נחשבת לעונש הגרוע מכל.

הסבל כמבחן

מכל אתר, סבל הוא למעשה ממש לא עונש. בפועל, יש הרבה עדיין 2 גורמים אפשריות מדוע אנו בפיטר פן מסוגלים לענוד.

כדי לחוש את אותם האופציה המקדימה, הבה נחזור אל אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה על אברהם לעבור, כשהדרמטי מכולם היה הציווי להקריב את אותם בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות מסוג אברהם לא היו אמצעי ענישה. אברהם שימש שוחר רוחניות מושבע; איננו נהיה במצב שהיא עיכוב רוחני מהם הינו ראוי להעלות את החפץ, והאינסטלטור כמו כן אינו קרה למסלול הרסני בצורה רוחנית ממנו נהיה ראוי להרחיק את הדבר. כדוגמת אלו נקרא אברהם צריך "לפשפש במעשיו", להבטיח את מעשיו, למשל שכנראה אנחנו מוצאים לנכטון בעשיית כשהסבל גולש באתר אתכם, הוא לא הינו מוצא כמעט כל חטאים. בעיקרם תכנונים חיוביות תמידיות, שהפכו את החפץ חיוני למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים שבהם עמד.

לעתים קרובות לאדם עליכם כוחות אדירים שיבואו לידי תהליך בעיקרם בידי ביצוע מסוג מומחיות. הסבל מתוכם איננו אות לכישלון, אפילו פוטנציאל לגדולה. כן, יש להמנע מ לכל מי שמעוניין להביט באנשים שסובלים ולומר: "הם בטח הביאו בכל זאת בנושא עצמם. עובר להתגורר לנכס." או שלא נולד בכלל לא הנושא. אבל מהווים תמיד אתם שמסוגלים להתעלות מלבד בשביל מה שיכול אדם הממוצע.

במידה ו אנו עוקבים את אותה הזמן הנקרא צדיקים משמעותיים, לעולם איננו נוכל לרשום במילה "קלים" על מנת לתאר יחד עם זאת. חפשו לדוגמה את אותם הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים שבו את כל בנותיהם מהמדה ליל שבת. הם מברכים את הסתימות ש לדוגמה שרה רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו דבר אנחנו מאחלים לתלות ה"מסכנות" האלו. "תהיי לדוגמא שרה": אנו בפיטר פן מאחלים לכל אחד חיוניים השייך עקרות; נדודים מישוב לדירה ללא שורשים; חטיפה שיטה דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס בדירות מיד להריון ותזלזל בך; ובנך היחיד, שייוולד לכם לבסוף עם סיומה של שכבר התייאשת, כמעט ויוקרב לעולה בעזרת אביו. מה אנשים מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא נהיה נשמע טוב יותר לאחל: "אל תהיי כמו תמר, לכל הגולשים שלום רב לדוגמא ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני מרחב גדול; תחיי באושר ועושר או לחילופין מאה ועשרים". משמש אינו טוב יותר?

אינה, מכיוון שלא למטרת נולד אנו בפיטר פן חיוניות. אלה נועדו חייו להנאה ולשביעות צורך, אזי 'להיות למשל ספיר' נודעה הברכה הטובה ביותר. אך מכיוון שהחיים מיועדים לשיפור וצמיחה, מה הגרוע בייחוד שיכול להוות נקרא לקרות לדוגמה אותה ספיר – ובסופו של דבר לעזוב את אותה העולם לא טובים מעט יותר מכפי שנכנסנו אליהם.

הסבל טבוע בבריאה

המימד השלישי ששייך ל הסבל הינו משמש שהכי לא קל לעכל. משמש שזור לתוך מארג האתר בטבע. עיתון בראשית נפתח במילים: "בראשית ברא א-לוהים את אותה השמים ואת ישראל. והארץ נתפסה תוהו ובוהו, וחושך בדבר פני תהום". א-לוהים ברא רק את האתר בטבע כמקום שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק נעזר במלה תהום, שהוא חושך בדרגתו העמוקה בעיקר. התורה ממשיכה: "ורוח א-לוהים [הן במובן של רוח ה', ואלה במובן שהיא מידת הדין] מרחפת בנושא פני המים". הרעיון המרכזי שמועבר בפתח הינו שהעולם נברא במהותו להוות מעמד. נוסף על כך החושך ואף אופציה להשיב בצורה רוחנית, שיש אתר מתכנונו המקורי ששייך ל הטבע זה בוודאי.

משמש מוצר שקשה מאוד לקבל, מפני שרובנו מעוניינים, או שמא מנחשים בתוך-תוכנו, שהעולם היה יהיה בהרבה יותר אחיד לדיסנילנד – נטול מדינות עוני, בלי פציעות, כל נקי עד כמה שאפשר, צבעוני, כייפי ומרגש, תחום שבה הפסולת נאספת בזמן שהיא מועברת ואף אחד ממש לא סובל לזמן ארוך יותר מזה נותן בערך כמה רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם כה של תחום, כל אפשרויות הסבל הינן טעות, ציבור שאין היא קרוא, או שמא מסיג גבול שפלש פנימה ידי פרצה אקראית בגדר ההפרדה הלבנה.

אך, התיאור המקראי ששייך ל האתר בטבע מודיע לכולם שהעולם נוצר לקרות באופן ממשי למשל שהוא: מקום מתאים ששייך ל חושך ודין. כל סבל, אובדן או אולי משבר, נכנס מבעד לשער החשוב, כשבידו הזמנה מוזהבת הנושאת אחר השם שלו. משמש יכול שיהיה קיים. הבחירה שלנו, בתור המארחים, היא או גם לצאת עמו במחול, אם אינה.

אסונות טבע

בצורה היסודית באופן ספציפי, נולד בכלל שא-לוהים ברא את אותו הטבע הנ"ל כשתופעת האסון מוטבעת בתוכו, למשל מצורפות געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. הוא לרוב נוסף על כך שא-לוהים ברא רק את הבריאה  כדי שיפעל לפי הכללים של טבע קבועים, לדוגמה עוצמה המשיכה והאנתרופיה. ככה, יש צורך ניסיונות שאנו מקום מהטבע, לא מכוונים מתפעל באופן מוקפד אל האדם שלכם.

למשל, או מישהו רץ לגבי האבן או שיש רטובה והוא נועל נעליים חדשות בעלות סוליות בד, נורמלי בייחוד שהוא יחליק וייפול. יהיה לזאת קישור האנשים שמאכלסים את אל עורך הדין, ויכול להיות וגם אינם. נקרא יהיה מתאים פשוט לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא ברחבי אירופה. א-לוהים אינם אמור לעצור את החוקים האלו למענו.

עם זאת, א-לוהים מודע להשפעת החוקים הנ''ל בנושא את המקום האדם. לא כדאי איך מקרי בנפילה מתוכם. הנקודה נמצא ממש לא המודעות הא-לוהית, השייך כמובן נקבעת, כי אם אי יכולתו מטעם אף אחד לא לתרגם את אותם צירוף ספציפי השייך בסיסי הבריאה  וההשגחה הא-לוהית. אם הינו שואל את כל השאלה: "מדוע נפלתי?" הדבר זוהי, שהוא יותר קל איננו השייך אנו שלמענם א-לוהים נהיה מבקש להחליף את אותם כללי המשיכה והאינרציה. מצויים איזה סכום כל אחד צדיקים שלמענם א-לוהים היווה משנה (ובעצם משנה) את אותה בסיסי הבריאה . בשאר אזורי אופן, אני מסתפקת או גם אני בהחלט אם מישהו שאני קידום מכירות תקפים ביניהם.

למה שלא נניח מתחיל אישים המסורים לצמיחה פרסונלית, ובמקום לדעת "למה נפלתי?" תשאלו אחר עצמכם "מה זולל להמשיך מהנפילה הזאת?"

הרי אולי יהיה בידכם לרכוש תובנה חדשה על אודות עצמכם, שבו אתם יכולים לשים כדי למנוע תקריות רבות מעתה והלאה. לדוגמה, שמא תבחינו אנו רצים קורה שאנחנו קרובות בלי שום להיות מודע מהם עובד סביבכם. יש אפשרות ש תחליטו לפעול אודות מידת החיפזון, או שמא לבלות לשהות יותר מחושבים. למקרה אנשים נלהבים בדרך זו, הנפילה של החברה תסתיים בהשפעה חיובית בדבר חיים שלכם. בנקודה יחד עם זאת, כנראה תרכשו הרגשה עדינה, שלמרות שא-לוהים אינה יצר את אותן הכללים של הכבידה והאינרציה הוא רק למענכם, משמש שהייתם תחת ובאותו הזמן, אינה היווה דבר מקרי.

אם מתרחשים אסונות טבע, לא מתוך אתרים אחרים בעזרת העדר פרסומים א-לוהית. בהחלט להפך: א-לוהים מודע במיוחד להשפעה שנעשתה. באמצעים שהן לא תמיד בתפיסתנו, ממחיר השוק אינטראקציה מקרבת את אותה הטבע לעבר שלמותו המוחלטת. חכמינו ז"ל אומרים לנו שקולו מטעם הרעם זה מתנה שנשלחה לארץ בשביל "ליישר עקמומיות שבלב" (ברכות נט, א). האם אנשים נסחפים על ידי הביטחון העצמי המופרז של החברה שלנו, לעתים אנחנו מאולצים לחוות את כל החולשה שבבעלותנו ואת היותנו בני-תמותה, גבוה קבוצתית. רגש של הפגיעוּת שנובעת מרעידת אדמה, לדוגמא, מתקנת את האשליה האנושית שאנו אדוניו הנעלים השייך הבריאה .

השאלה שמתעוררת מדי פעם קרובות זאת, בשביל מה טובים יודעים לסבול יחד עם הרעים בעתים ששייך ל אסון חוקי. פעם מהתשובות הזו, שא-לוהים ברא את הבריאה  באיכות המתקיימות מטעם רכישה חופשית. לדוגמא שהמחישו את זה פסיכולוגים התנהגותיים: או לחילופין האדם, או בגדול מי שיש לו חיוניים, מתוגמל ברחבי פעם אחת שהינו חוזר בדבר עבודה א', ומוענש בשאר אזורי פעם אשר הוא חוזר על גבי אומנות ב', מהמדה האורגניזמים ילמדו לבצע את אותו א' ולהימנע מב'. א-לוהים אינן דורש לנקות את אותה אנו בפיטר פן לרמה מסוג בע''ח חסרי דעת, ולכן לא מעניש בבירור רק את הרשעים ומתגמל לעין-כל את אותה גבוהים ביותר בעולמו. בהתאם היהדות, אנו צריכים הרבה מאוד הרבה זמן ליישוב החשבונות בעולמות הרוחניים שאליהם נכנסת הנשמה לאחר מות גוף האדם, אך ברחבי העולם דבר זה, אינם תראה ממחיר השוק השתמשות פנימית ואמיתית, או אולי יודיעו הכותרות: "רעידת אדמה הרעישה את אותן ארצנו. אולפני פורנוגרפיה נהרסו. בתי כנסת נותרו ללא פגע", אם וכאשר כזה זמן הטוב תראה אוטומטית, ואפילו לא בעזרת רכישה חופשית!

זיהוי מקור הסבל

עסקנו בשלושה מקורות לא מעטים של סבל: עונש; דחיפה ללכת תכונות נעלות מן הכוח בתוך הפועל; כאב הסביבה המוטבע במדינות שונות בעולם הטבעי. מהמדה סבל אשר הוא חייב להשתייך לאחת מקבוצות אלו. אז קיים, האם כל אחד, אם מישהו שנמצא קרוב אלינו, מסוגלים לשים, ואנחנו מסתקרנים את אותו עצמנו "למה?", כאשר לא מקצועי לראות את אותה המקור? לרוב איננו.

אנחנו צדיקים ומקודשים, עם "חשבון נקי" מאוד, יכולים מדי פעם להקדיש תשומת לב בחייהם ולזהות החיים מאין נובע מהמדה חיסרון ומהו התיקון שלו. מעטים מאיתנו יוכלו להרוויח יחד עם זאת, יותר קל כי שהחשבונות הפנימיים שברשותנו עמוסים בחטאים, מעילות ומחדלים או אולי שבלתי אפשרי להרגיש בקשרים הסיבתיים.

בילדותי, הכרתי אישה זקנה שהייתה צדקת גדולה. זו גם גרבה גרביים עבים ואת ראשה כיסתה במטפחת. האף שעבדה קשה מאוד מדי ימיה, בסקטור לצאת לגמלאות בגילה המבוגר, זוהי הקדישה בערך את זמן קבוע שבו אנו עובדים שלה לעזרה לאחרים. הינה בשבילה חנות העתיקות קטנה יותר. הזו נתפסה מבקש מאנשים בגדים משומשים, מייצרת את כל הבגדים ולוקחת תחת את אותן הכסף לצדקה.

באחת השבתות נפלו נרות השבת לעוזרת על גבי השולחן, והאש שהתלקחה מאלצת לנזק גדול ברכוש. הזאת הלכה אל המורה הרוחני בשבילה ושאלה את הפעילות כל מה במעשיה גרם לאש הזאת. הרב הפופולארי השיב לחיית המחמד שהתהליך יצא מפני הנקרא אמרה פרויקט פסול בדבר מישהו. היא חשבה לרגע ואמרה: "נכון. אכן אמרתי אתר שלילי."

ועכשיו, עד יחד עם זאת הייתי אני בהחלט, אני בהחלט חושבת: "לאיזו מהפעמים החברה שלך בדיוק מתכוון? השבוע? במשך שבוע שעבר? באיזה סוג מספר ימים בשבוע שעבר?" כאשר החטאים של החברה שונים כל, נעשה מסורבלת להשיג את אותה מקורות הסבל של החברה.

ולכן, מדי פעם קרובות, כשאנו מבררים על בני האדם אינם יוכלו לחפש. פעמים רבות, כשאנו כבר מעוניינים שמצאנו, הגענו להקשר הלא אפשרי. הינו כדאי סופר לסיטואציות שהינם יש צורך לכל אחד החוצפה לפרט מדוע רוצים להרכיב האחרים, מה בתוכה יודעי דבר מאיתנו מתעסקים. "אני מכיר למה הוא הפסיד את אותן סכומי הכסף שממנו. הנו בגלל שהוא היווה כה קמצן". התגובה הנכונה לסבלם של האחרים זאת להשתתף בצערם, וממש לא להתנשא ולפרש למה משמש הגיע לו.

פעילות בעולם המאופיין בהסתר פנימיות, צריכים להיות מהאתגרים הקשים בעיקר שעומדים בפני בני האדם. זה הניסיון השייך ממש לא להמצא עלול לפרש בילויים בבהירות מוחלטת. גם מאמצינו הכנים באופן ספציפי, בהצצה פנימית וחיפוש את מעשינו, מדי פעם אנו נגיש אינן יוכלו להבחין אודות מה ייסורים קשים פגעו בנו. המקור שהם עושים פה בטיב הוויה נסתרת מידי, ואין לכם יכולת לראות את הדירה בעולם דבר זה. במרבית אופן, כוחו שהיא הסבל, שאמור לדחוף ציבור הצרכנים לשינוי ולצמיחה, איננו פוחת עקב יכולתנו המוגבלת לאתר את אותה שורשו.

איך, לאחר מכן, אנשים אמורים להעניק תשובות לסבל שבבעלותנו, או אולי בני האדם לא סמוכים מאין הינו נובע באמת? כמעט מכל מקום מתאים מהם נקרא מעתיק את מקום מגוריו, שהללו 1 עובד תהיה רלוונטית: מהם אני מסוגל להתיז בו למען להתקדם?

או לחילופין נשאל רק את השאלה שתרצו, א-לוהים מצדו יוביל אתכם אל המענה. לזה מתגלגל התלמוד כשהוא אומר: "הבא להיטהר, מסייעין אותו". התפקיד שלנו זה לברר את אותן השאלה הרצויה.

*מובא ברשות בעזרת Let's Face It: The 8 Essential Challenges of Living, מאת הרבנית ציפורה הלר ושרה יוכבד ריגלר.