אודות מה נחוץ אסון למען שנתאחד?
יום חמישי, לפני ל"ג בעומר, הינו יום שלם שמח במשפחה שבבעלותנו – האופשרין, התספורת העיקרית הנקרא נכדנו בן השלוש. המנהג שנותר לנו לא לגזור את כל שערו שהיא ילד או אולי אשר הוא עובר לגיל שלושה. משפחתנו התאספה לרגל האירוע. לראשונה בחיים שלו, חבש מיכאל הקטן כיפה ולבש ציצית. כמה עולה ספר תורה ליקק דבש אל מעבר עוגיות בצורת סמלים האלפבית. אביו ציטט עם המורה אי אלו פסוקי אומנות מיוחדת. ואז גזר אנחנו מבני המשפחה קווצת סוגי השיער נדחת.
משפחות שונות ומשונות נוהגות להגיע להר מירון לבנות את כל האופשרין, אבל משפחתנו בחרה לרכוש זאת קרוב לבית, בירושלים.
מלבד השנה האחרונה ומגבלות הקורונה, עשרות אלפים רבים אתם, על פי רוב 10% מאוכלוסיית מדינתנו, מוזמנים להגיע להר מירון בל"ג בעומר. היום טוב מציין את כל יום שלם פטירתו השייך החכם מהמאה השנייה, רבי שמעון בר-יוחאי, הידוע כמחבר ספר הזוהר, ספר המרכיב שהיא הקבלה. חסידים, ספרדים וצעירים מכל קיבולת של דתי מאמין ניתן נמשכים לאווירה החגיגית והרוחנית, והם יכולים להגיע בהמוניהם לקבר רבי שמעון, המשקיף על נוף מרהיב מתחילה הר בגליל. בכלל ארצנו, ל"ג בעומר נחגג על-ידי הדלקת מדורות, לזכר האור העצום שחשף רבי שמעון בר-יוחאי בוהה מול העולם.
מחיר ספר תורה ' שבעלי ואני אינה נסענו למירון, לפני שהלכנו לישון ביום חמישי צפינו בשידור ישיר מהחגיגה. ראינו את כל הרב הנקרא תולדות אהרון יושב על גבי במה, כשעשרות אלפי חברות על ספסלים מקפצים כחלק מ קצב המוסיקה, והמדורה בוערת לתחום הבמה. שום שאני גרה קרוב בייחוד לקהילת תולדות אהרון במאה שערים, ה-אמת שאינני מרגישה קרובה לחדר ביותר. לא שייכים לאופי יהדות כמו למשל שלי. התבוננתי בהם חוגגים לדוגמה צופה מתוך הצד במסיבה מטעם פרחים נאים.
ביום אחד שישי משנתם התעוררתי לשמע המודרניות המרות – 45 הרוגים במירון, נרמסו למוות במעבר הצר שליד המדורה מטעם תולדות אהרון. התמלאתי הלם וצער. קראתי באובססיביות את כל המודרניות, כאילו בניית נלווה עלול לתת סיוע לי לחוש הרבה יותר את כל הטרגדיה.
ואז נתקלתי בכותרת שפילחה את אותם לבי:"פעילי החילוץ מסבירים היות הטלפונים הסלולרים המתקיימות מטעם הנפטרים מצלצלים ללא הרף עם שיחות מאמא". הייתי אמא לילדים קטנים. יכולתי להזדהות בשיתוף האימה ששייך ל את הסתימות אימהות מוטרפות מדאגה המתקשרות בחזרה לילדיהן בשעה שהטלפונים הסלולריים מצלצלים בכיסי הגופות, כשהחיים שאותן אימהות העניקו להן כבר נטשו את הסתימות. פרצתי בבכי.
ב- 10:08, מגיעה מייל בקבוצת הווטסאפ השכונתית שבבעלותנו, שילד מטינק, ניו ג'רזי, שלומד בישיבה "שעלבים", ללא כל. אמריקאי? יהודי ציוני מהסוג שלי? הטרגדיה היא הכתה בזמן האחרון קרוב לחברה.
בערך כמה רגעים בעתיד סיכום בתיה, מוסד ושכנה, בקבוצת הווטסאפ:"הבן שלי כרגע חזר ממירון. משמש אמר שחבריו נשאו החוצה את גופות הנפטרים". בנה בן ה- 17 ששייך ל בתיה התייתם מאביו בתאונת טביעה לצורך מספר שנים. הבנתי שבנוסף בנושא המתים והפצועים, אלפי זאטוטים יסבלו כעת מטראומה כתוצאה ממפגש כה אינטימי בשיתוף מוות אלים.
התקשרתי לבתיה. זוהי הייתה מודאגת או שמא כלות לגבי בנה ששייך ל עסקים קרובה שנעדר (מערכת הטלפונים קרסה, הרי רוב הניצולים אינם יכלו לגשת אל הביתה). כמה זמן רב בהמשך נקרא אותר. הינו נמכר בשם על אודות אוטובוס, שאין בהם החולצה, בגלל שבמירון זה השתמש בה למען לכסות את אותם פניו המתקיימות מטעם הילד המת שלצידו.
ועוד מקומות דקלמתי פסוקי תהילים בשביל הילד מטינק, כשהגיעה הודעתי שגופתו אותרה.
בעזרת חזר מבית או עסק כנסת ישראל והודיע עבורנו שילד בן 13 מירושלים שמשפחתו עלתה אליכם מניו ג'רזי נעדר. מעתה והלאה גילינו שגם הוא למעשה מצא את מותו.
שיחת טלפון הודיעה עבור המעוניינים שאברמי ניבין, בנו בן ה- 21 הנקרא הרב אריה ניבין (השתתפתי בסדנא שלו לצמיחה פרטית עם שנתיים), נפצע במירון. אברמי הוא למעשה חתנו השייך הרב מספר ימים נכונה גלזר מ"אש התורה" ואשתו לאה. בסמוך התקשרתי ללאה.
כשהיא יושבת לצד מיטת חלל החולים המתקיימות מטעם אברמי, זוהי סיפרה לנו אשר הוא עמד בחלק התחתון של הרמפה הרטובה והחלקלקה שבה נפלו עשרות כל אחד נקרא על אודות משמש. כשהוא לכוד במקום ערימת גופות, נקרא שמע גבר (או ילד?) תחתיו צועק "רד ממני! אני לא יהיה מסוגל לנשום!". אבל אברמי אינם מסוגל היווה לזוז מפני משקל העובדים שמורכב. רגעים בעתיד הקרוב הוא שמע את אותה אחד שמתחתיו נושם את נשימותיו האחרון.
החרטום הטראומה, אברמי לא שבר גם עצם ואפילו לא נפגע פגיעות מרחב. יחד עם זה, המשקל שנשא על גביו הינו כה כבד, אשר הוא מחץ את אותם הטלפון הסלולרי ממנו.
לאה גלזר, שעזבה אחר המדורה מטעם תולדות אהרון כרבע עת לפני האסון, סיפרה לכולם שיהודים מכל קצוות הקשת הדתית שימשו שם. "רבי שמעון בר יוחאי מעביר על אחדות", הזו סיפרה. הזו הזכירה עבור המעוניינים את אותן הסיפור מהתלמוד: למען להינצל מגזר דין מוות מסוג הרומאים, התחבאו רבי שמעון ובנו אלעזר במערה לאורך 12 שנה אחת, כשהם ניזונים מפירותיו השייך עץ חרוב ושותים ממי מעיין שזרם במקביל ל המערה. לא לפני מותו ששייך ל הקיסר וביטול הצו, כשהם יהיו מהמערה כעבור שתים עשרה קיימת מטעם למידה של עומקיה המיסטיים מסוג התורה, ראה רבי שמעון איכר יהודי חורש רק את שדהו. מבטו החודר והביקורתי צרב את כל האיכר האומלל שעסק לו לתומו בפעילות יומיומית. לאחר מכן שמע רבי שמעון קול מן השמים, "האם באת בכדי להרוס רק את עולמי? שוב פעם למערה". שנים בעתיד יצא שוב רבי שמעון, אולם תוך שימוש רגישות שונה ביותר – הבנה מלאת אהבה טובה יותר, בשטח שתבדקו ותחושת עליונות.
"מדורות ל"ג בעומר", סיכמה גברת גלזר, "הן מדורות השייך אהבה, אינה מדורות מסוג בקורת ושיפוטיות".
ואכן, מדינה הגיבה לטרגדיה באותה אחדות שכנראה אנו רואים הרבה אך ורק בעיתות קרב. אתם מאוד רבים התייצבו לסייע בתרומה דם או לחילופין בשביל באיזה אופן שרבים נשלחו ושוב עקב ההצפה. בכפרים באזור הצפון, מכיל כפרים ערביים ודרוזים, הציעו צורך להמונים המנסים לחזור הביתה ממירון, למשל אף אזורים לינה לידידים ממש לא הצליחו לחזור לקראת שבת.
בין השנים 14:05, בעודי המומה מהאסון, העברתי הלאה הודעה שהופיעה באחת מקבוצות הווטסאפ שלי וזו לשונה:
בוקר עצוב בנוסף לך מכרים -
אמר הנביא ירמיהו:
"מי ייתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה זמן שלהם ולילה את חללים בת עמי"
הבה נדליק אנחנו איכות החיים בבתינו נר נשמה לעילוי נשמת הרוגי הר-מירון.
אפילו או אולי אינם מאמינים, לא בעלת חשיבות עמדתנו/דעתנו האישית או אולי השקפת עולמנו הפוליטית / הלאום או שמא הדת לנוכח האסון.
רק את כל אלה נשמור לזמן שבוע או חודש אם למעלה, בני האדם בהתאם ל דרכו .
אבל היום, עת שישי, ל"ג בעומר תשפ"א,
אנא הדליקו נר נשמה אף אחד לא, והפיצו עבור כל המחוברים אלינו.
עירית שרון, קיבוצניקית , שמאלנית, ממעברות
אישה אותם אך לא שייכת לסוג היהדות שלי – ואפילו לא לתופעה זו ששייך ל הנספים בהר מירון – אך היא הושיטה יד, גברה על חילוקי הדעות, ובנתה גשר העולה מעל כל היריבויות.
שיש להן השיג את הטלפון הנקרא עירית שרון מ- 144 והתקשר אליה. משמש הציג את אותה עצמו כחרדי מירושלים שקרא את כל ההודעה לעוזרת. הנו סיפר בשבילה שהוא קיבל רק את הצעתה להדליק נר. עירית הופתעה. "איך זה הזמן אליך הווטסאפ שלי?"
הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהינו הופץ בווטסאפ ושהעברתי את הדבר אף לקבוצות שאני חברה במהלכן. אמרתי לחיית המחמד, "אני אישה חרדית שגרה בסביבה הקרובה העתיקה בירושלים. אני בהחלט ימנית מבחינה פוליטית ודתית, וקיים עבורינו אמונות ודעות חזקות מאוד, נוני – "
זאת עצרה ההצעה, צחקה ואמרה, "גם אני בהחלט כמוך! מוטל עלינו לי אמונות ודעות חזקות במיוחד, אבל לכיוון השני".
"והנה את אותם אחותי", אמרתי לעוזרת.
"ואת אחותי", השיבה.
למה מומלץ אסון על מנת שנתאחד?