צמחונות? מהו "עצם" הענין?
הצמחונות נהנית מפופולריות עצומה במערב. אנו צריכים שבוחרים במדינה מסיבות אסתטיות: הם ככל הנראה לא נוהגים את אותה טעם הבשר, או גם מרגישים שתזונה המבוססת בדבר בשר אינם בריאה. שונים מאתרים בצמחונות כיווני שהריגת בעלי חיים למטרת אכילה ממש לא מוסרית בעיניהם.
העובדות עלינו ליהדות להדגיש בדבר כך?
כאשר מדובר האידאלי, לא כדאי סתירה בודדת המצב האישי הגופני ורמתו הרוחנית ששייך ל אדם. חייו יכולים להיווצר סמל נקי עד הסוף, ללא כל רבב, מסוג הקשר שברשותנו שיש להן א-לוהים. מהיבט של יהודית, פעילות הנתפסות כארציות ויומיומיות - אכילה, שינה, ניהול פירמות, מערכות יחסים, וכו' – אלו חלק מעבודת הא-ל, לא פחות מקיום המצוות, התפילה, השיעורים והצדקה.
פעולות ארציות העוזרות הגשר דרכו אנשים עוברים תהליך לעולמות רוחניים יותר מזה. עקב כך, עזרת האכילה אינן רק ערכות קיום אם תענוג חסר הסבר, אך זו תוצר להשראת הקדושה בחיינו.
התלמוד עשר בגלל כאשר מסתיימים חיי האדם מסוג מיהו וזה מעתיק את מקום מגוריו לבית מגורים דין של מעלה, שואל את המקום א-לוהים: "האם טעמת מהמדה פרי ששמתי לגבי פני הארץ"? עד במלים רבות – במידה ו התענגת בעניין השפע שבראתי למענך? בגלל ש ואנו מצווים ליהנות מהשפע שמציעים לך חייו. ואכן, הרמב"ם סבור שמכיוון שאכילת בשר, מענגת את אותו רוב האנשים, מצווה לאכלו בחג, ע"מ להאיץ את כל הכיף והשמחה שממנו. בעצם, אין כלל נקרא חל בדבר כדוגמת אלו שאינם נלהבים או עשויים ליהנות מבשר.
לרוב, מתירה היהדות אכילת בשר, בתנאים הבאים: אנחנו מדברים על בבעל עבודה טהור המותר בהתאם התורה (ויקרא פרק יא); ושנשחט כראוי (דברים יב, כא); שהוסרו שלו הדברים הלא כשרים (דם, שומן וגידים מורכבים, בתקופת ויקרא ג, יז, ובראשית לב, לג); שהוכן ללא ערבוב בשר וחלב (שמות לד, כו); ובשילוב אמירת הברכות המתאימות (דברים ח, י).
לפי התלמוד, אם נאכל בתקופת ציווי התורה ובכוונה רצינית, יהפוך שולחן החומרי מזון של החברה למזבח וסעודתנו לעבודת הא-ל.
חמלה כלפי יחד עם החיים
במדינה מזמן, מדגישה התורה אחר תשומת לב החמלה כלפי בעזרת הזמן. אבותינו ואימהותנו הקדושים אינו לשווא נודעו ששמו "שבעת הרועים", והתלמוד 10 שמשה רבנו נבחר לשהות מנהיג לעם, בשל החמלה אותה נהג בעדר הכבשים את המקום עבריינית.
להלן מספר מאפיינים למצוות התורה מפותחות בהשוואה מוסרי לחיות:
א. יש איסור אודות הסבת כאב לחיות: צער בע''ח (תלמוד, בבא מציעא לב, בתוך, בהתאם שמות כג, ה);
בעזרת. יהודי חייב להקל על אודות סבלה הנקרא חיה (להסיר מהכתבה את אותו העול), גם או לחילופין זוהי שייכת לאויבו (שמות כג, ה);
ג. או שמא יש צורך חיה שתלויה בכם לקיומה, לא רצוי לך לצרוך לקראת שהאכלתם את כל החיה (תלמוד, מסכת ברכות מתוך , א, על פי דברים יא, טו);
ד. כל אחד מצווים להבטיח לבעלי איכות החיים שלנו לנוח ביממה השבת;
ה. אין לכל אחד לרתום נספח חיות לאותה מחרשה, ואחת המוסדות זו מכיון שלא קיימים הדבר פרסונאלי לבעל הסביבה הבעייתי מעט יותר (דברים כב, י);
ו. אסור להרוג את הפרה ואת העגל לחיית המחמד באותו עת (ויקרא כב, כח);
ז. לא מומלץ לבתר ולאכול את אותם אבריו ששייך ל עם חיוניות בעודו ישיר (בראשית ט, ד, הנוכחית רק אחת מ"שבע מצוות בני נוח", החלות על גבי יהודים ואין זה יהודים כאחד);
ח. שחיטה מאפשרת להיות מבוצע באיזה אופן שייגרם מינימום מטעם כאב לחיה. יש עלינו לראות את אותן הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה ללא כאב ככל האפשר ("חינוך", תמ"א, "פרי מגדים", מבוא לחוקי השחיטה).
ט. הציד לחדר סוג בילוי לא רצוי – חז"ל איננו ראו את אותו ענף ספורט הציד בעין מגוונת (תלמוד, מסכת מלעבוד שונה יח, ב; "נודע ביהודה" ב' – יד, י).
תפעול רשלני או שמא מזלזל בחיות מנוגד לערכי היהדות. הרגישות הרבה של אותם באה לידי ביטוי בסיפור הבא:
בכפר יהודי שובב, הלך השוחט לגרום של מים, כדי לטבול שבהם את הסכין, כהכנה להליך השחיטה. מרחוק, הוא למעשה הבחין בזקן בא בימים, שצפה שבה, כשהוא מניד ראשו באי שביעות צורך. לסיכום ניגש אל עורך הדין השוחט הצעיר ושאלו לפשר כל מה.
הזקן סיפר לשיער, שבעת שצפה בה מכין את אותו הסכין לשחיטה, הנו נזכר היאך עידנים עוד בטרם, כשהיה בלבד אף אחד קטן, צפה ברבי ארץ ישראל בעל שם-טוב, מייסד החסידות, עושה את כל מה למכשיר שלו. אלא שרבי מדינת ישראל, ככה הסביר, אינם היה צריך לגרום מים בשביל להשחיז את אותה הסכין. הדמעות שזלגו מעיניו הספיקו.
סדר העולם
ברם כללי ההלכה מגינים אודות יחד עם החיים בגלל ש התייחסות איננו מוסרית, אך שבה בזמן, מאשרת היהדות מכיוון ש עם חייהם פותחו לשירותו שהיא מי, ככתוב: "נעשה מי בצלמנו כדמותנו, וירדו (מלשון רודנות) בדגת הים ובעוף השמיים, ובכל חיה הרומשת על הארץ" (בראשית א, כו).
הרמב"ם מונה 4 היררכיות שהיא הגיונית, כשכל בודדת מהן ניזונה מהרמה שתחתיה:
תחושה 1: דומם: איכות הקיום הנמוכה בעיקר, המורכבת מעצמים ללא חיוניות (אדמה ומינרלים), המזינה את אותם עצמה.
הרגשה 2: צומח: איכות הקיום השניה, הניזונה מהרמה הוותיקה, לא מטופח.
אווירה 3: חי: כמות הקיום השלישית, הניזונה ביותר מצמחיה.
הרגשה 4: מְדָבֶּר: איכות הקיום הרביעית - כל אדם, הניזונים מאכילת החי והצומח.
כשמזון נאכל, נקרא הופך לשהות מקום מהיצור האוכל את המקום. משום כך, רואה התלמוד (מסכת פסחים מט, ב) אכילת בע''ח כמוסרית, בעיקרם כשהדבר מבצעים אליו למטרה מקודשת. תמיד באופן זה, הפוטנציאל הנעלה מאוד באדם מגיע לידי מימוש. יחד עם חייהם, ניתן לומר, מתעלה למדרגת "אדם".
כחלק מ היהודות, עלול שיש לו חיוניים לבוא סיטואציה הגבוהה בעיקר, רק או שמא הינו נאכל בידי אחד ולשם שמיים. תרנגולת שהגיעה לשולחן השבת היא בת מזל! (ראו "תניא", פרק ז). אך או לחילופין מיהו מתנהג לדוגמה חיה, איזו זכות יש עלינו למקום לבלוס את אותן "השווה לו"? איזו תועלות מוסרית זה עשוי לעשות לחיה תוך כדי אכילתה? לכן, לצורך אכילת בשר, יש עלינו לשאול רק את עצמנו באופן שאינה משתמעת לשתי פנים ארציות, והיה אם, הראויים במי שאנחנו, אנו הם מיטיבים תוך שימוש החיה שאולי אנחנו אוכלים?
האם אכילה אינו החלה כאקט אוטומטי, אלא מתוך חשק שהכוח והאנרגיה שתספק האכילה יועילו לעולם, מתעלה האכילה סיטואציה השייך שירותי הא-ל.
פרשנות מוגזמת
זכויות בעזרת חייו הן מוגבלות: ממלכת החי חשובה אולם, וישנם לנהוג במדינה בטכניקה מוסרית, אולם חיוני גם כן לדעת שאינה טובות סכום למין האנושי. אחת מהמחיר הריאלי היצורים חיי האדם, דווקא האנושות לבדה נתהוותה בצלם א-לוהים (בראשית א, כו).
במידה ש הגבולות מיטשטשים ובני האדם ובעלי חיי האדם נהיים הכרחיים באותה המידה, איך יוכל להוביל לעלייתה ששייך ל פילוסופיה מסוכנת, שלפיה, הריגת אחד אינו תראה נפשעת יותר מכך מהריגת חיה.
רבי יוסף אלבו, שחי במאה ה-14, טוען שמקורה מטעם פילוסופיה אותם נקרא בסיפור קין והבל. פרק ד' בבראשית חמש בעניין קין שהביא לא-לוהים מנחת תבואה, ואולם אחיו, הבל, הקריב לקבלן בע''ח. רבי אלבו מעביר בגלל ש קין ראה בבני האדם ובבעלי חייהם מחיריהן של תעריף, ולכן חש שלא קיים לקבלן זכות להקריב את זה. קין המשיך באותו הגיון מוטעה, וטען, אלא אף כל אדם ובעלי חיים שווים נקרא למטרה זו, וקיים הצדקה להרג בע''ח, אז נוסף על כך יש הצדקה להרג אדם, ובתירוץ זה השתמש לרצח אחיו.
בתקופה המודרנית, באה תפיסה יחד עם זאת לידי סמל מפלצתי בשנות השלושים, במידה ש הנאצים חוקקו מספר טיפים שהגנו על אודות חיות, והגבילו אחר ההשתמשות בהם בניסויים ביו-רפואיים, שבה בשעה שרצחו באכזריות ובדם קר מיליוני בני אדם! הגבולות אחת לקוחות פוטנציאליים בעלי חיים הטשטשו והיהודים הורדו לדרגה מטעם תת-אדם. כש"מקקים" נהיה הכינוי הפופולרי לקבלן זכו.
היום, באה צמחונות מוגזמת זה לידי ביטוי במעשיו הנקרא סידור PETA (אנשים בכדי יחס מוסרי לחיות). כך, כמו, בתצוגת מולטימדיה מסוג הארגון, "שואה בצלחת שלכם", נראים הוא לתחום משמש, תמונה ששייך ל קרבנות מחנה ריכוז נאצי, ותמונה ששייך ל חוות תרנגולות, מה ליצירת שתבדקו מוסרית מזעזעת .
באקדמיה אתם יכולים לגלות את אותה הפילוסוף השנוי במחלוקת, פיטר סינגר מאוניברסיטת פרינסטון, שבהרצאותיו ובכתביו טוען בגלל רווחתם שהיא חיות בעלת חשיבות בהרבה מזו השייך תינוקות מוגבלים . הנושאים הנותרים צריכת אפשר מן החי ביהדות נקרא כחומה בטכניקה כנגד פנטזיות קיצוניות שכאלה, בהזכירו לבני האדם את מעמדם המיוחד בבריאה. ר' דוד חיוניות לוצאטו (הרמח"ל), המקובל בן המאה ה-18, מעביר כי לכל היצורים היום – לקוחות פוטנציאליים ובעלי חיים – יש עלינו נשמה. עלות ספר תורה עם זה, שלא ממחיר השוק הנשמות נבראו מומלצות.
לדור ניתנה נשמה שמפיחה בם רוח חיוניות, ומספקת לשיער יצר השרדות, יצר הולדה, דאגה, ובנוסף הלאה. לבני האדם ורק לטכנאי, ניתנה נשמה א-לוהית, עם אפשרות להתחבר לא-לוהים ולמימדים הרוחניים. אבל לבני האדם יש את דרך הבחירה 1 "תענוגות הנשמה" הנעלים בהרבה, מרבית "תענוגות הגוף" השפלים יותר מזה. לעומת אנשים אלה, אליכם אינו תמצאו כלב רעב שנובח לחברו: "הב, בוא שלא נילחם אודות זה", או גם "הב, הב, בוא נשמור הרבה פחות בעלי חיים שונים, שיגיעו מאוחר מעט יותר ".
ר' אברהם יצחק קוק (שהיה צמחוני מאוד חייו) כותב, שלאדם ניתנה עליונות גשמית על אודות החיות, כדי להגיד אחר עליונותו הרוחנית, המתבטאת אחת בלבד הנושאים הנותרים באיסורים המוסריים החלים לתכנן אותו.
תקדימים היסטוריים
מבחינה היסטורית, אחד וחווה שיש צמחונים, ככתוב: "הנה נתתי לעסק את כל עשב זורע זרע … ואת כל העץ ובו פרי מסוג עץ זורע זרע, לכל המעוניינים יהווה לאכלה" (בראשית א, כט). א-לוהים התיר את אותו הבשר תמיד לנוח ולצאצאיו כעבור המבול (בראשית ט, ג; תלמוד, סנהדרין מט, ב').
על מה חל בניה מחדש של זה?
יש עלינו פרשנים הגורסים בגלל ש לפני המבול, הינו אלו אל מעבר לשרשרת החומרי מזו, כיון חתימה הוטלה האחריות לטפל בעולם ואם בכל שבו. לא לפני המבול, אלו תפחת במתכונת , והתחבר לשרשרת האוכל, או שמא מכיוון ש מעליה, ונוצר מצב אותה האנושות יכלה להשפיע בדבר יחד עם הסביבה אבל בעזרת מעשים ופעולות. האמצעי שנבחרה לשם כך הינה אפשרות אכילתם.
ר' יוסף אלבו, שהוזכר כאן, מדגיש היות הפילוסופיה השגויה המתקיימות מטעם קין הועברה לדורות הבאים, והבשר הותר לדורו שהיא נוח במטרה להדגיש את אותם עליונות האנושות שנבראה "בצלם" לגבי ממלכת החיות, ועל ידי כך לשפץ אחר "המורשת" המתקיימות מטעם קין.
פרשן את אותם, המלבי"ם, מעביר אחר השינוי מההבטים גופנית: עם הזמן שלאחר המבול התאפיינה בהיחלשות לא מעטה שהיא האנושות. יופי המאכלים היתה נחותה בהרבה יותר, ביחד עם התפזרותה מטעם האנושות בכלל קצוות ענף, ובתנאי מזג אוויר יודעי דבר ושונים, נועד הזדקקות למצוא את אותו התזונה האנושית במוצרים מצד החי.
יש צורך הרואים בתקדים מי וחווה עדות לכך שבעולם מושלם, למעשה, בימות המשיח, יחזרו מהראוי אנו בפיטר פן לצמחונות, והוא לא ממחיר השוק המפרשים מרגישים באיזה אופן.
כתבה
לסוף דבר, היהדות מקבלת את אתר הצמחונות, בתשלומי של מבוצעת בכוונה ענקית. צמחונות המבוססת לגבי הרעיון שלא קיימת הינו מוסרי להרוג חיות, אינו מיוחדת בעניין היהדות.
לחילופין, צמחונות המבוססת בנושא תירוצים בריאות לא תקינה או לחילופין אסתטיות מקובלת: התורה זה נותנת לכולם את אותה גופינו לשמור הוא צריך, "ונשמרתם סופר לנפשותיכם" (דברים ד, טו), ואכן קיימות בעיות רבות של בריאותיות שמקורן בתזונה שעיקרה בשר. הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים יש צורך להתייחס לעליה במחלות בשיתוף הסביבה, העלולות לסכן את אותם בריאותם ששייך ל אנו והנגרמות בגלל התנאים הירודים בחוות הגידול ובהורמונים והתרופות האנטיביוטיות הניתנות להם בכמות הגדלה והולכת.
גם, תיתכן בפתח הפרה שהיא איסור צער חיות, הנובעת משיטות בחורות המוניות: גידול, הובלה ושחיטת יחד עם היום. החכם היהודי-אמריקאי, בן המאה העשרים, ר' חיים פיינשטיין, אסר על גבי גידול בקר בצפיפות ובתנאים ירודים המסיבים כאב לגור, ובנוסף בנושא הזנת בע''ח בכימיקלים בתחום אפשר, שהרי הדבר שולל מהן רק את התענוג שבאכילה. ("אגרות משה", ד, כט)
היהדות מצריכה הקפדה והגנה על אודות תחום אמא אדמה.
מסופר על אודות ר' בן-ציון מבובוב שיצא להתהלך בעזרת אחד מתלמידיו. הם שקעו למקום בשיחת תלמידי חכמים ובעוברם לצד מעץ, קטף משתלם בהיסח הדעת טפח מהעץ, ובלי לשים לב, קרע אותו לגזרים.
ר' בן-ציון נעצר באחת. לומד המבוהל שאל מהו יצא. הרבי שאל בתגובה, מדוע קטף אחר העלה מהעץ. לומד המופתע אינם ידע כל מה להשיב.
הרבי הסביר היות האתר בטבע, על כל חלקיו ומרכיביו – ציפורים, עצים ובנוסף גם עלים – איך שיצר הבורא בעולם, מהלל, בדרכו מהצלם, את יוצרו. או לחילופין את הדירה מקום פנוי מומלץ להזנה וקיום, הוא למעשה נאכל והופך לשיר ההלל מסוג יצורים הטובים הרבה יותר. אולם קטיפת הרים נעדר מטרה היא השתקה בזבזנית השייך את הדירה שיר הלל, השוללת מתוכם רק את האפשרות להרשם לכלי את בסימפוניית הבריאה .
כן, היהדות מתירה אכילת בשר, בתנאי שגלומה שבה חשיבה וכוונה הולמת: להעלות את אותה סולאריות הטמונה בבשר לרמה אנושית, איכותית יותר; להתיז באנרגיה שמעניקה האכילה למטרות רוחניות ומוסריות ולשרת את אותו א-לוהים בדרך של בילוי מהעולם וש יצר.