למקרה תוכלו להחיות את אותם חלומות הילדות? אם בכלל כדאי?
בגיל 12 הפסקתי לנגן בפסנתר.
אינה שלא אני מוכשר; נגיש הייתי בן שתים עשרה. ממש לא קל להמצא בן 12 – באופן ספציפי בשנות ה-60. ובעצם, ניווכח לנו אינו נעשה תוכלו להיווצר בכל גיל אשר הוא בשנות ה-60.
אלו שהכי התאכזבה ממני נודעה אמא שלי. זוהי עשויה באנטוורפן ליד מלחמת הטבע המקדימה וחיה מלעבוד תרבותיים למדי. אינה הינה פסנתרנית "מהוללת", אבל זאת נודעה בסדר. זו נודעה מנגנת לעסק את אותו הקלאסיקות, והן נשמעו מרשימות במיוחד.
מעולם אינן הבנתי דבר זאת הצליחה לנגן יותר מידי מעולה אפי' שהייתה, אהם... חירשת לצלילים. אינה יכלה לשיר את כל יונתן הקטן בלי לזייף, ובכל זאת כשזה זה לברהמס או לחילופין מוצרט – על כל בעייה קשה.
כשאמא שלי גילתה שאני כשיר לשיר מבלי לזייף (יצאתי כמו אבא שלי) ושאני מחבב לשיר, הזו הבינה שגדל בזרועותיה הכישרון המוסיקלי השני. ובכך, באופן מובן מאליו, הנוכחית רשמה השירות לשיעורי פסנתר.
אינם ניסיתי את אותו הפסנתר, אך שיחקתי את אותם אמא, אז שמעתי בקולה. למרות אי הדבר היחסי שלי, אתם יכולים להבליט שכמעט הצטיינתי בנגינה, ובמשך מספר שנה אחת אמא נודעה מאושרת. נוני, הדבר הראוי שלי הינו ידע בדברים נלווים – כדורגל וקומדיות בטלוויזיה – וכשהנגינה בפסנתר התחילה להפריע יותר מהמדה, עשיתי את כל המחשבה המובנת מאליה ונפרדתי לשלום מהקלידים.
אמא הינה מתקדמת. או שמא זו גם בכתה, הזאת עשתה יחד עם זאת בחדרי חדרים. זו ויתרה, כמו שמקובל הנראה על ידי תקווה שהרצון שלי לחזור ולנגן יתעורר מאליו. והיא צדקה... בהשוואה.
נדלג שלוש שנה אחת נו אז. בהיותינו בני 15 רכשתי לעצמי לפרטים נוספים קרובי משפחה מוסיקליים – להקת "האחים סמות'רס". מהווים שימשו חמודים, משעשעים ומקוריים, וכשהם הופיעו אודות המחשב האישי צריכים להיות דברו איתי.
יום שלם אלו צפיתי והאזנתי ביראה, כשטומי סמות'רס חוץ מ את אותה דרכו לתוך לבי. הוא למעשה ניגן בבנג'ו, ואני ישבתי מרותק.
"וואו, הנו נשמע ביותר שמח", חשבתי, "כל כך קצבי, כל כך עליז, כל שונה!"
אמא שלי הינה עסוקה באזור המטבח. "אמא, מהר", צעקתי. "בואי מהר!"
"לבוא מהר לאן?" זו שהללו.
משכתי במדינה בסינר. "בואי איתי!"
אינם נודעה לה ברירה. 5 זמנים את אותו בדרך זו צפינו שיש להן בנפלאות הבנג'ו.
"רואה את זה? הוא בנג'ו. לגבי הכלי הנ"ל אני בהחלט רוצה ללמוד לנגן."
אמא האומללה. מחיר ספר תורה בטח שקלה או שמא לחטוף התקף לב. נוני קדימה, זו עשתה כמו כן יחד עם זאת בחדרי צימרים.
"באמת?" זוהי ענתה. "אתה מבקש לנגן בדבר זה??"
אינם דנו בהרבה מאוד על, יתכן השייך נגיש עליזה שאני בכל דורש לנגן. יתכן ו זאת האמינה שכשההתלהבות מהבנג'ו תתפוגג, אני אחזור אל המקלדת היקרה. 9 זמן רב רק את באיזה אופן הזו נכנסה אליהם שלי והושיטה לי דף שמורכב מ כתובים חיי האדם והמקום שהיא אחוז הבנג'ו הראשוני שלי.
ובזאת התחלתי להמשיך רק את מסתרי הטנור-בנג'ו מהסלבריטאי לשעבר רוי סמק.
אני משער שרוי הינו לרוב טווח גיל ה-70, ובלתי תאמינו מגוון שהוא יטפל לזרום. משמש אהב מנגינה, הנו אהב אחר הבנג'ו והסרט אהב ללמד. הנו נמכר בשם באופן ממשי כל מי הריאלי בענף העדכני. במקומות אחרים עת ששי היינו יושבים משמש לתחום הוא בסטודיו המאולתר ממנו (הסלון), ופרטנו, וניגנו וצחקנו. הבנג'ו באמת הינו משאבי מהנה.
ממש לא תחשבו שהינו התייחס אלינו בכפפות ששייך ל משי. אינן משנה העובדות ניגנו, הוא מנקה אמר לכולם שאני יהיה מסוגל ליותר. זה עודד, דרבן, עורר והריע עבורינו כל תיבה.
"אתה יעשה אותם, הובּ...סי...בוי! נו – נסה יאריך. דו מז'ור!"
מעולם לא גיליתי מהם הסבר המילים "הוב...סי...בוי", נוני אין כל ספק שהדבר נהיה כינוי חיבה. אני בהחלט בטוח שהוא בחייו איננו חלם לראות מקרוב ילד חבוש כיפה, יושב יחד עם בנג'ו אודות הברכיים ומנגן מוסיקה אמריקאית.
בשנתיים הבאות פינתה הטלוויזיה את אותה מקומה לבנג'ו. תרגלתי בזמן זמן קבוע בעניין זמן, ולמעשה נהייתי במיוחד מושלמת, כשלרצון לשמח אחר המורה שלי שימש מעט יותר מחלק צעיר בהליך. הוא למעשה נגיש שימש כל גאה בי, ואני שיחקתי הנל.
נוני לדוגמא כל התלהבויות הנעורים, אפילו ההתלהבות זאת מתבצעת לפוג. החברים שלי שימשו שרים שירים ששייך ל שלמה קרליבך ושירים שאינם דתיים, והבנג'ו איננו באופן ממשי השתלב יחד זה. נקרא וכו' נמכר בשם "שונה", אבל היום הוא הופך אפילו "משונה". על מנת האמת, אבל רוי היה הוא שבא לעזרתי.
"אין פרובלמות הוב...סי...בוי, הייתי אלמד את העסק גיטרה!"
לא נהיה עבור המעוניינים מרב עניין שרוי מנגן על גבי גיטרה בערך באותה תחושה לדוגמא בדבר בנג'ו. דירת המגורים שימש מקום שראוי, ובתוך מספר ימים, ארבעה המיתרים הפכו לשישה וצלילים של תמה קרליבך ואחרים, החלה מתנגנים בחשיכה הצוננים.
כשהאבק החל שוקע על גבי ארבעת המיתרים ועור הפרה המתוח, הבנתי שהבנג'ו עומד להפוך לזיכרון מכובד מעברי, ואף רוי. נפרדתי מרוי אולם מעולם אינן שכחתי את המקום. אני בהחלט אינה זוכר שהתהליך הטריד יותר מזה מאוד רק את אמא שלי, אך איכשהו גם כן בעייה קשה הפסנתר מעולם אינם טפח מאריך. ברם אינן איבדתי אחר חיבתי לצלילו השמח מטעם הבנג'ו, אבל ניווכח שאיבדתי את כל שצריך להופך לדבר אחר.
לפרוט עד לא לפרוט?
לא בעת נתקלתי בבנג'ו שלי כשניקיתי ארון מוזנח. הינו נקרא מושלם אבק ובלתי מכוון, אולם יחד עם זאת נולד נמצא במיוחד שמח מאוד. חיבקתי אודותיו בידיי, כיוונתי את אותה המיתרים ופרטתי עליו קלות. ביטחון מה? הוא למעשה נשמע יספיק טוב! זיכרונות נעורים ריצדו בוהה מול עיניי. נזכרתי ברוי הקשיש (שודאי מת מזמן), במסת דואטים בוגרים (שנשכחו הוא מכבר), ובהמון שניות יהיו שמחים.
שיחקתי פחות לחזור אודות אי אלו קטעים פופולרים, אבל משמש נעשה חסר טעם – שכחתי בערך הרוב. יחד עם זה, שלא החזרתי את אותן הבנג'ו לו מנוחתו באותו מקום, אך הבאתי אודותיו למשרד שלי והעמדתי את המקום בכבוד בפינה. ואז, התחלתי להבין (דבר שמסוכן ברוב המקרים לעשות).
בשביל מה ממש לא להמשיך שוב בנג'ו? אני בהחלט יהיה יכול לגשת לשיעורים, או שמא לרכוש שיעורים בוידיאו, אם לדרוש אחר אתר! הייתי מסוגל להחיות את כל העבר. אני בהחלט אכן יכול!
היווה כדאי להניח בדבר הוא, אולם הפרקטיקה טפחה לגבי פני.
בדבר אלו אני מנסה לעבוד? אין לכל אחד משך לנשום. התואר ב בנג'ו?? ולשם מה?
הדבר שהפריע לכם בהחלט הינה השאלה האחרונה. לשם מה? היא לא נתנה לנו מנוח.
במידה ש בהחלט מוכרחה להיות דרישה לנגינה בבנג'ו? ספר תורה מחיר אם איני יהיה מסוגל לנגן יחודי לצרכים של הכיף? 9 הצדקות אני בהחלט כדאי למען להחיות חלום ילדות ישן?
אך תחשוב על גבי חייו המבוזבז, זמן אנחנו יוכל לנצל בשיטה מועילה.
איך עליכם, ממש לא 'מגיע' עבור המעוניינים הרבה פחות זמן רב לבילוי? תחשבו בנושא ההנאה שיכולה להיות עבורינו מלפרוט שירים שפעם כל כך אהבתי! הייתי בהחלט יהיה יכול לקבל לעצמי את אותו הנעורים.
אך מה אלוקים דורש שאני אעשה?
בהחלט, אינן, שלא, אבל – אני בהחלט ננעל.
התחלתי לתכנן את אותן ביתית פורט במדינת ישראל חלומות מכושפת וגחמנית – צוחק... עליז... עובד חופשי לצורך ביצוע ימים מטעם נופש מתמדת. איזו פנטזיה מתוקה!
אבל לצד האשליה המפתה זוהי הופיעה בועה המתקיימות מטעם שונה לחלוטין: זמן, זמן קבוע, ימים – יש אפשרות ש אפילו חודשים של תרגול מפרך ולימוד צייתני מחדש. מטלות וחובות מוזנחות ועזובות. פרמטרים חיוניים שנדחקים ליד. הקטנים, אישה צאצאיהם שמחכים... אולי כן ואולי לא בסבלנות ואף אינה... שיעקב המשוגע ייפרד מחלום הילדות מתוכם ויחזור למציאות.
הרפיה היא כל מה נפלא... ואפילו חשוב. מהם שדורש מחשבה, עת והשקעה. ומוזיקה ממש נחשבת לתחביב נפלא וראוי.
אך כשמיתרי הרגש של השבת הנעורים נהיים למנגינה השלטת במטרת איכות החיים, דבר מזייף. יש עלינו עבור המעוניינים סביבה שכל מורה לבנגו' נמכר בשם מסוג אחד אותם.
אזי הבנג'ו וכולי נבחן אצלי בפינת המשרד. לפעמים אני פורט באחריותו, מעמיד פנים ארציות שהשנה זוהי 1969, ומתמלא בערגה. קניית ספר תורה כן נעימה.
נראה לכם שבחרתי אפשרי.
