לאחר פועלים מושלמים הנקרא אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף איך מת הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט
הייתי נושאת עמי בעיקרם סיפור מי אודותיו: שהוא סיכל שוד אלים בבנק בה פעל, ונורה בזרועו. מהעבר עד תם ימיו בבנק, היתה אוטו הנקרא הבנק אוספת אודותיו בכל מקום בוקר במעונו ומחזירה אותו הביתה לסיום חיי האדם. משמש הכול. ותמונה.
תמונה ששייך ל סַבָּא־רַבָּא ארתור על אודות כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה שממנו ברחבי אירופה. הינו יושב בראשם שולחן במעונכם קפה, לבוש המתאים חליפה.
התמונה צולמה בזמן כלשהו בסופו של דבר שנות ה-1930. מאבק איימה באופק, כנראה כבר טריק. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה עבורנו שֶׁוִּינָה הנקרא שנות ה-1930 היתה כזה מפוצצת בשנאת יהודים, אפילו בני העם היהודי עצמם הפנימו רק את התחושות השליליות האלו.
מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם אחר התמונה
עירית אמסטרדם וינה הודיעה בשנים האחרונות בדבר התקנה של "קיר השמות", אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה השייך בירת אוסטריה. האנדרטה הינה פרי רוחו הנקרא עשיית שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להסתיר את הדירה ואת אחותו, לפני ששולחו למחנה השמדה. בסיומה של השואה עבר קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה עבד לצורך התקנת האנדרטה שמטרתה, אשר זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.
בהשראת "היכל השמות" ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את אותן שמותיהם השייך למעלה מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו בידי הנאצים. באתר שלכם הנקרא האנדרטה עלינו מנוע מציאת, בתוכה עשויים אזרחים לחפש קרובי משפחה וחברים אבודים.
ובכך, בסיום פעילות תקינים שבהם לא ידעתי איך קרה פעם לטכנאי, זמנים ספורות במקום האנדרטה מסרו לכל המעוניין את כל המידע שמשפחתי ייחלה לשיער.
ארתור אלט נולד ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ'כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע שבו אמורה לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותה הכתובת במפות גוגל מצאתי במדינה בנין בית גדול ובעל רושם. ב-26 באוקטובר, 1941, לאורך אתר הפרחים של האנדרטה, משוגר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז' הנודע לשמצה. בטבע נספה ב-9 ביולי, 1944.
כליאתו שהיא סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום מתאים מאסטרטגיה שתוכננה עת, לחסל את אותה הקהילה היהודית המשגשגת של וינה, ולערוך ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לגרש את אותם בני העם היהיודי מכול רחבי אירופה.
רק בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, בעזרת אדולף היטלר. שיראך התלונן בעניין על ידי זה שכדאי "מחסור בדיור" בוינה וביקש רשות לסלק את אותן יהודי העיר. היטלר אישר את אותן תכניתו במקביל ל אי אלו חודשים.
נספח בתי טקסט וינאיים מקומיים - אוניברסיטאות יהודי ובית ספר חוקי יחד מועצת מסיימי הקורס יהודיים רצינית - הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהיודי. ב-1938 כניסה אדולף אייכמן בְּוִינָה אחר "הלשכה העיקרית להגירת יהודים", שהיתה אחראית על גילוי יהודים וגירושם. מדי יהודי הורשה להיות עמו משא במשקל 5ר0 ק"ג, וגם כללו גם כן התכשירים של מיטה.
לצורך 80 שנה, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהיודי במקום ראשון מוינה לתוך עבר מותם הכמעט־ודאי בפולין. ראשית נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות עצמיות. או שמא מהרה נגמרת הפרוטה מכיסם של בני העם היהודי העקורים, והם נאלצו להסתמך על אודות חסידים צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח הראשוני מוינה, יעקב אנגל, תיאר את מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. "לא ידעתי שעיירות מעין אלה ... יש ברחבי אירופה. כמה עולה ספר תורה אפשר לתאר בשאר אזורי את אותו האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות על הדעת...". נקרא הוסיף ותיאר מהו הנו וחבריו המגורשים מוינה עמדו בוהה מול מוות ברעב.
ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז'. הנו נקרא אחד מ-40,000 בני העם היהיודי שנשלחו אליו בשנים 1941 ו-1942. מסוג זה הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז' - בהרבה משליש מאוכלוסיית לונדון - שהוחזקו בגטו תוך כדי גדרות תיל וסיורי תופסים נאצים. יותר מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו בנוסף זה ללודז' ונכלאו בתוכה. תמו ימי המלאכה הנכבדה בבנק; כעט שימש סבי החשוב לעובד כפיה בגטו.
שטחו הנקרא גטו לודז' עמד על גבי כ-2.5 קמ"ר. הבתים היו עתיקים וברובם אינו היתה טכני אינסטלציה. 8 או עשרה בני האדם גרו בחדר אדם. לא היו לנכס די אפשר, של מים או אולי דלק, ובכלל לא נמכר בשם להיכן לפַנות פסולת ושפכים.
"תנאי המחיה בגטו היו איומים", נאמר בענף 'מוזיאון מקומות הברית לזכר השואה'. "ברוב הרובע אינה שיש איננו את המים זורמים ואפילו לא מקצועי ביוב. שירותי רשת פרך, צפיפות ורעב שימשו אחרים דומיננטיים הנקרא הזמן בו. לרוב המכריע שהיא אותם דיירי הגטו עסק במפעלים גרמניים בעבור מנות־אוכל דלות רק. מעט יותר מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בגלל ישירה המתקיימות מטעם אירגון המחיה הקשים בגטו".
זה שלא מתו גורשו למחנות השמדה. "תחילה בקשו הגרמנים מהיודנראט להכין רשימות ששייך ל מגורשים", נאמר במקום, "וכשהגישה הזאת כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים - בכללם צעירים, זקנים וחולים - לפי פעולות הגירוש".
גטו לודז' נתפס גטו "לדוגמה", בתוכה הוכיחו יהודים את אותו "ערכם" בדרך של מטרתו כפיים. יותר מזה מ-100 פירמות - נעליים, טקסטיל, מהמדה צבא גרמניה, מזרנים ופריטים שונים - מילאו רק את הגטו.
מרגע שנודע לכולם שסבא־רבא ארתור שהה בלודז' הרבה יותר משנתיים, עלה ידי לברר על גביו מידע שני ברשת. ברשומות גטו לודז' זה מופיע כ"וובר" שפירושו אורג. קניית ספר תורה מדמיינת את הדבר פעל זמן רב רבות, במפעל אינו מאוורר, בעבור מנות־רעב כמשכורת.
מקום מבין התיעוד המועט שיש בידינו אודות תוחלת חיי בני העם היהיודי בגטו, זה הזמן ממצלמתו הנקרא הנריק רוס . רוס הועסק אפשרות המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז' בצילום דיוקנאות אליהם תיעודים זהות. הוא הצליח להשלים פיתוח להשתמש בסרטי הצילום שסיפקו לטכנאי הנאצים, בשביל לצלם בחשאי את אותם מעשי הזוועה שלם. בתחום יד ושם (באנגלית) מסופר: "הוא צילם נמצאים בגטו שנאלצו לפנות יחפים, עת שדחפו את כל העגלות שהובילו את אותה השפכים בתוך מבחוץ לגטו - חיוניים מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הנו צילם סצנות הנקרא אומללות בתוספת ל כלא הגטו, כמו אף טקסי כרוכה בהוצטאה להורג בתליה. הוא למעשה לכד את אותה גירוש יהודי לודז' בתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. נקרא תיעד אנו בפיטר פן כותבים את מילות הפרידה שלם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד מרוחק והוא לא ידוע בתבנית ה"שְׂפֶּרֶה" - שבוע הזוועות בספטמבר 1942 שבו, אחת בלבד הנושאים הנותרים, שולחו בתוך מותם בכל ילדים קטנים מתחת לגיל 10".
עדות נוספת על המתרחש לתוך הגטו מספק לכולם נאומו הידוע לשמצה מסוג מלעבוד רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', שהיה אחראי בעניין שמירת הסדר בגטו. רק אחת רק את רק אחת נאמר להם, שאם ייענו יהודי הגטו לדרישות הנאצים, מצורפות שחלקם מסוגל להינצל. הינו נקרא שקר. רומקובסקי עצמו משוגר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז', כשהנאצים חיסלו את אותן הגטו ב-1944.
בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט ליצור פירוט המתקיימות מטעם 2,000 יהודים לגירוש. בדבר הרשימה נקרא לציין חולים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 היהודים הנ''ל, חייהם המתקיימות מטעם שאר יהודי הגטו ינצלו. שונה תוגש פירוט, ימותו יותר מזה יהודים.
יומיים את אותם איך נשא רומקובסקי נאום מחריד בוהה מול יושבי הגטו: "מכה חמורה פגעה בגטו. זה מעונינים ממכם לוותר על המובילים שבבעלותנו - זאטוטים והקשישים. אפילו פעם ממש לא תיארתי לעצמי שאאלץ להבטיח את אותם הקורבן דבר זה למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני יש צורך להושיט את אותם ידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לי אותם! אבות ואמהות: תנו עבור המעוניינים את אותו ילדיכם!", סבא־רבא ארתור נמכר בשם שבו, מאזין אולי כן ואולי לא לדברים האיומים האלה, שומע אחר הנהי סביבותיו.
בתו המתקיימות מטעם סבי המשמעותי שהתה אתו בגטו משך דבר, לפני שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני צריכה לחשוב את כל אבלו. במידה ש הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לצורך שהספיקה לצפות בסבל הזה? כאשר העז לתכנן שבתו תצליח איכשהו לשרוד את הגיהנום הזה?
הנרי, בנו מטעם ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע
אני בהחלט תוהה הדבר נראו החודשים והימים האחרונים מהצלם. הוא היווה בן 56 כשגורש ללודז' ובן 59 במותו - ממחלה, מרעב או מעבודת יתר. לראשונה במערכות אני בהחלט מרגישה את הדבר קרוב, כזה קרוב שאני עלולה כמעט לדבר אתו. מעוניין לכתוב להם שכנגד מדי הסיכויים נלווה ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ מחדש את אותן המשתמשים שהנאצים התאמצו מידי לחסל; נושא מגוון וכמה חִמֵּשִׁים באירופה (ועוד מיהו בדרך); אינם שכחנו את אותן השם.
במקרה ש מישהו היה אתו כשנפטר מן העולם? במידה ו מישהו קרא בעזרת סבא־רבא קריאת שמע אם החזיק את אותם ידו? אלינו אינה אדע. כל שאני יש בידי להעביר זמנם לזכרו זה להבין את הדבר וללמד את אותן ילדיי לגבי סב־הסבא שיש ברשותם, אודות מותו ועל חיי האדם.
בערב, לאחר שלמדתי בעניין גורלו, זימנתי את כל בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לקבלן מהו למדתי בדבר סב־סבו. הייתי מעוניין שיֵדע מהם שהוא יהיה יכול לדעת לגבי אף אחד לא בו את אותה השם שלו נולד נושא. אמרתי לקבלן שיום האדם נבקר ב"קיר השמות" שהיא יהודֵי אוסטריה. שוהה את השם ארתור אלט, שהעיר אשר בגדה אותה אם הנורא במיוחד, מאמיר סוף־סוף את אותן חשוב לזכור. אם אז - עד ל במקומות אחרים - אפשרי צדקה, נתפלל ונלמד תורה לעילוי נשמתו.