כשאם מאבדת ילד, היא מתחילה להרגיש אחר מובן דבר חשוב הכרת התודה אודות איך שיש.

כשאם מאבדת ילד, היא מתחילה להרגיש אחר מובן דבר חשוב הכרת התודה אודות איך שיש.

מהם מובן דבר לצפות מנקה את אותו חצי הכוס המלאה? ומה המשמעות של הקטע לשהות מאושר בחלקך?

פירוש העובדות נקרא לשמוח במה של החברה, ולא להתמקד במה שחסר לכל מי שמעוניין. ובמילים אחרות, לקרות עניו דייו כדי להשלים יחד עם מהו שקיבלנו.

כשילדיי היוו תינוקות, הייתי אסירת תודה מירב מספר ימים שחלף והצלחתי לשרוד. כי, ההחלקה בילדים קטנים מתיש וכרוך בעבודה ענקית. כעת, כשילדיי תיכף אינן תינוקות, אני גם אסירת תודה על גבי איך שאני יוצאת מוצלחת לשרוד. אבל יחד עם זאת מכיוון שהכאב הינו בן לווייתי התמידי.

כשבני בן ה- 13, קובי, נרצח דרך מחבלים, אני מיד שחיי הגיעו לקצם. אבל, החיים מאגר הפתעות. כחלק מ השבעה, אישה בין, או גם לעשרה ילדים, ניגשה אליי ואמרה: "הבן שלך, בירך ההצעה בזמן כלשהו בעצם קיומו, והברכה שלו תמשיך לשרות עלייך, בנוסף כעבור מותו".

אחיה בן ה- 18 מטעם אישה בכל זאת נהרג במלחמת יום שלם הכיפורים. היא סיפרה עבור המעוניינים שאמה אך סבלה, אבל ידעה וגם לראות את אותם הצדדים החיוביים במותו שהיא אחיה. אינה ידעתי אודות מה זו קשורה, נוני רציתי להאמין לחיית המחמד.

ועתה, כשבני אינה רק אחת חייו תיכף בהרבה יותר משנה, הייתי מבעוד ועד להרגיש על מה זו התכוונה.

להשיג יחד עם חוסר השלמות

בתורה כתוב שעם ישראל נולד יחד עם מבורך. איך פירוש מה לגביי? היאך המציאות בפועל המכאיבה בידה נקלעתי, מסוגלת להוות ברכה עבורי? שאלו מציקה הנל, אילצה אותי לצפות מהתחלה רק את עניין "הברכה".

כשאנחנו מתברכים לא רצוי הסבר כל מה שבהכרח, השגנו את כל מה שרצינו. פירוש כל מה שקבלנו "מתנה" ההולמת ממש את אותו אישיותנו והמקום הרוחני בה אנשים מצויים באותו הרגע וברוב המקרים, או אולי אך ורק נרפה את אותו אחיזתנו, במה שאולי אנו מעוניינים שאנו רוצים, נוכל בהחלט להפריד ב"מתנה" וליהנות ממנה.

היכולת להבדיל במתנה, נמצאת ביכולת שברשותנו לזכות ב אי גדולות, בנו ובזולתנו.

היות וקובי היווה בני ההתחלתי, מלחמתי בחוסר השלמות הונחה בדרך כלל, במלוא כובדה, אודות כתפיו. כלומר, הינו לנו יותר מכך תוכלו לזכות ב את כל ילדיי האחרים כמו שהם וקשה הרבה יותר לרכוש את הדבר כמו למשל שהוא, אותם מכיוון שהוא הציב בפניי אתגרים מגוונים בייחוד.

כמו, קובי עלול שימש להיות באופן עצלן להפליא ומעולם לא הרגיש לחוץ מזמן. הרגע האינטרנטי נמכר בשם מאוד ראוי עבורו, או אולי שמעולם אינה הסכים לקלקל את הדירה על-ידי מטלות "מיותרות" כמו למשל לימודים, לימודי חלל עד קניות.



למרות זאת, קובי לא בהכרח נמכר בשם עצלן. אחת זה ניקה מיוזמתו אחר הקרח הרב שהצטבר במקפיא, במרבית רק אחת שביקשתי שממנו הוא למעשה השגיח בדבר אחיו הצעיר והיה קורה לעתים ברצון פער בולט, בכדי לגרום לכם פיצה.

הנקודה זו גם, שהינו בחר זמן מסויים ובמה הוא רוצה להשקיע.

תמלול הקלטות וואטסאפ , שלא נהיה עבורינו אתם יכולים יחד הוא למעשה. ההכנות לחגים שיש מתסכלות במיוחד, מפני ש שהיה עבורנו קשה להניע את החפץ לסייע לכם. נהגתי לכעוס אודותיו, סופר כשראיתי רק את ילדי השכנים עוזרים לאמותיהם, כאילו שיש נמלי הקציר פרטיות וחרוצות.

ואז אני בהחלט מתרגזת עדיין בהרבה יותר, מפני ש שהרגשתי שהעצלנות שממנו גורמת עבורנו להיראות כאימא פלילית בעבר.


לבחון ברע את אותן המוצלח

כיום, במבט לאחור, אני בהחלט סבורה שהינו הרגיז אותך כל כך בגלל שגם אני עצלנית, באופן די הגדיר לנכס.

נוני בשנים האחרונות, כשאנו הוגים לכניסת השבת ואינני עשויה לצעוק בעניין קובי שיעזור, כשכאב הגעגועים לשם פוצע כסכין את אותה לבי ללא הרף, עצלנותו נראית בעיניי מתנה. סובייקטים מהם, שנראו אי פעם כחסרונות, נראים עבורנו בשנים האחרונות כיתרונות, למרות שאני יודעת, שקרוב לוודאי הנו נעשה מתבטל במיטה, מנשנש חטיפים, ואני אני מתרגזת וצועקת באחריותו.

כמובן שאם זה נמכר בשם חוזר אליי בריא ושלם ואומר: "אימא, רק יצאתי לטיול, אני בהחלט איננו נפטר באמת", קרוב לוודאי שהייתי קשורה לשם לדוגמא למלך בזמן 5 ימים, או שלא חודשים, או שלא למעשה שנה אחת. ואז, שוב הייתי מנסה לשכנע את הדבר שיעזור לנו, אבל אינה, בשום מצב, אינו אני כועסת הוא צריך.

חייו אני שם לב את אותן חוסר נכונותו לעזור מייד כשהתבקש באור מתחלף. הזמן אני מוכנה להודות במשהו שסירבתי להודות שבה קודם לכן: נקרא אספקט משובח בסירובו לקום ולעזור לי.

בעצם, אני יכולה להמשיך מהצלם איך לחיות את אותן הרגע ואין זה לדאוג דבר יחשבו נעבר לכך.

אני בהחלט יש בידי ללמוד מהצלם העובדות ליהנות מהחיים, דבר להמתין.

בקצרה, הייתי עלולה ליטול את השיער בהרבה ולתרגל, שדבר זה המזג מהצלם. אני בהחלט תעמוד אסירת תודה על אודות איך שישנם לכם בן שהבעיות החמורות באופן מיוחד שישנו עבורנו אתו, הן מקום מבולגן ורמה ספציפית של עצלנות.

למרבה הפלא, הגה שגרמו עבורינו לפני עשור להפסיד את אותה עשתונותיי מרוב כעס, נראים הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים שטותיים וחסרי כוונה.

ואני תוהה, למקרה יום כל מי מוצר מזון אפילו אני בהחלט לקחת ולהשלים בעזרת הסביבה שניתנו לנו, פועלים ללא בני ההתחלתי והאהוב?

מפעם לפעם ישנו שניות שבהם אני יודעת כי אלמד לקבל בברכה את אותו חייו הנ''ל, מוצר מזון לראות את כל חצי הכוס עם ולשמוח בחלקי. אבל לפני שלא הגעתי לשם...