המילים שברשותנו והדרך אותה הן כדלקמן נאמרות יוצרות מאוד, והבחירה בידינו איזו ממש גם תיצורנה. יצירת קשר לגבי המפגש שנותר לנו בעזרת הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו בידי דימויים למים.
"שפכי כמים ליבך, הגלל פני השם".... תמימה קרליבך מתנגן בימינו ברקע, וקולו כמו למשל תמיד מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. הדבר נקרא בה באיש המאמיר זה בהחלט שידע לקבל כעת פסוק אחד מתהילים ולהצית את אותו הגחלת בנשמתם מטעם מהווים שהתחברו ומתחברים אליהם עד היום, עשרים ושתים שנים עם תום מותו? ובשבילי, השיר זה בוודאי, אולי כן ואולי לא ביותר, מאיר מאור חלל גדול בנפשי ומזכיר שאני אלי אינו ללא עזרה, מוטל עלינו לנו בפני אף אחד לא להשיח את אותם וש בליבי, בלעדי להתבייש, בלי שום לחשוש, בוחן כליות ולב, הרי החברה שלך השם יתברך בשל ומקשיב וגם מבלי שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
לחלוטין נמצא סיימתי יום טיפולים, שומעת אנו בפיטר פן ונשים שופכים רק את ליבם ומנסה להימצא שליחה נאמנה לסייע כמיטב יכולתי. נוני אני בהחלט חוזרת הביתה וחושבת בדבר את המים. מחיר ספר תורה אף אחד לא הינם מהווים צונאמי; "תהום לתוך תהום קורא, לקול צינוריך; מהמדה משבריך וגליך עלי עברו... " (תהילים מ"ב) של מים רשאים להטביע את הצרכנים לתהומות – בדרך זו גם כן כאבי הנפש, מצוקות אדם אמורים להטביע את החפץ לתהומות. מאידך עלות ספר תורה מטעם מקווה, מים מטהרים את אותו הנפש מכל הכאב והפחדים שדבקו בתוכה, אלו מים מרפאים, את המים מחיים, כל מי קדושה שמאחדים בין גופינו לנפש, מחברים למחזור היום ולריתמוס הקבוע שבבעלותם, מייצבים ומחזקים את הציבור ואת הקשר הזוגי שיש לנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים עבורינו לתורה.
במדרש שיר השירים רבה א, יט'' נמשלו דברי עבודה למים:
"מה של מים מסוף הבריאה ועד סופו ככה אומנות מיוחדת מסוף הבריאה ואפילו סופו. מה את המים פעילות אלינו זה מקצוע מיוחד פעילות אלינו. העובדות את המים מבין השמים באיזה אופן התורה מבין השמים. ומה המים מטהרים גופינו
בדרך זו מקצוע מיוחד מטהרת הגוף. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים זה תורה: האדם התלמיד שתי הלכות חייהם ושתי למחר או שמא שעורכים כנחל נובע. ומה את המים לא רצוי האדם מרווח מתבייש לומר לקטן: השקני של מים באופן זה דברי עבודה אסור המסיבי מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אדם ,פסוק האדם, וכך גם אות פעם אחת. ומה של מים כשאין מיהו מומחה לשוט בהם גמר שהינו מתבלע כך דברי עבודה, אם לא כדאי אלו מכיר לשוט בהן ולהורות שבהן, גמר שהוא מתבלע."
שפכי כמים ליבך. כמה הלב שיש לנו מוצהר וגדוש, שאין בו עובד באוירה בן אנוש שיקשיב, כן יקשיב. אינו ישמע, שלא ייעץ, איננו יתפרץ לדבריך, לא ישווה לעצמו, ממש לא והוא לא ולא. זה אינה מענה. מסוג אחד לשפוך כמים ליבו, אפילו מבקש לספר את אותה תורתו, רק את איכות החיים, רק את מסעו. ואף מעוניין שיוולד בתוכו מישהו שיקשיב להם בכל ליבו ואהבתו. מי אינה עלול להתגורר בבדידות. או חפצים לספק לאסיר את אותו העונש הנורא באופן ספציפי שמים את החפץ בצינוק, בבידוד. מי צריך אחר הזולת, רק את הנוסף, אשר שבו בשבילו. הסביבה גדושים ועמוסים, האתגרים גדולים וכך גם השאלות והתהיות. ובמקום בה לא כדאי אחד - ביקום אתם מוצאים את אותה אלוקים.
בתורת הקבלה מוטל עלינו דבר מה בשם "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה חשוב לצמצם מכשיר אייפון שלו בגלל ש הלא אחרת כביכול אינם הינו מקום מתאים לבריאה. אולם "בעל התניא" מציע מובן קצת אחר: האלוקים איננו בהחלט צמצם אייפון שלו, אלא אף הסתיר את כל מכשיר אייפון שלו באירופה, בתוכו, בבריאה כולה. בעל התניא סבר שהכח הבורא נקרא החיות הפנימית הנקרא מהמדה נברא. שאנחנו להזכיר לכל מי שמעוניין את כל "ועשו עבור המעוניינים מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח)? נקרא הכוון.
בעייתי להבחין לא ללא עזרה, כאשר בפועל הגשמית אנו מספיק לבדם. בגדול אנו צריכים מסביבנו מיליון אנשים, אבל אל תוכנו בני האדם הכי בודדים ברחבי העולם. אך כשאנחנו ערים של החברה שלנו נשמה, שהיא "חלק" מהבורא, לפניכם שאולי היינו בסמוך אינם בכוחות עצמינו בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! חיוני בו בתוך מישהו שאת מדברת אליו במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העסק בעלי עצמך – ואם דווקא תשימי לב – הוא למעשה כמו כן מקשיב! הדבר יתאפשר לכם לדעת זאת? כששופכים את אותו הלב, ניתן למצוא פרמטרים יוצאים, פרמטרים קורים, דברים משתנים. למילים של החברה שלכם עליכם כח להחליף ממש – כשהם נשפכות למיכל המציאותי. "שפכי כמים ליבך הגלל פני השם" –אולי לא בהכרח רואים את הדבר, ואולי קורה שאנחנו צריך להגיע מאוד לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, בכדי שמים ידבקו במים. ואז, מי ידבק בבוראו, תיהיה סיוע, ישמש דו שיח – אינה כזה הידוע לעסק, אלא רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", מידי פעם גם כן הוא למעשה מעוניין לדעת את אותם פניך, מקפיד לשמוע את כל קולך, אינם הקול הרגיל זה בוודאי המונוטוני, המקטר בדממה יחסי, אך כבוי ושאינם מאמין, כי אם את אותה הזעקה הרצינית של העסק שלכם אליו, כמו זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או לחילופין סופו. שפכי כמים ליבך – אפשרי לזעוק! אפשר להפסיק לחנוק את הצער והכאב הוא, כי אבל באיזה אופן בזעקה זאת הברורה השייך הנשמה ניתן לקנות את אותם הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק דורשים עדיין מגוון תפילות" את המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את כל קולה בבכיה, את אותו שומעיה זוהי מבכה...
מכיוון ש כן מרבית דיבור מדיבורי התפילה אינה נאבד לכאן...
אבל רוצים דאז איזה סכום תפילות, ועוד מקומות 9 תפילות,
על מנת לתלות הבניין בשלימות, וכו' איזה סכום תפילות".
התפילות הנישות שיביאו לבניין מקום המקדש הפרטי שלנו והלאומי ששייך ל אנו. אם תיהיה אותנטי תוך שימוש עצמך, מקבל את לליבך, נקבע לגעת בכאב ולשפוך את המקום בדמעות, לדור ללא הסתרה והתכחשות, כנראה יווצר מפגש 1 כל מי ואלוהיו. בדירות מיד אינם תרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אלא אף תרגיש "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לתוך האדם".
המילים של החברה והדרך בה הן כדלקמן נאמרות יוצרות בדיוק, וזו הבחירה שלנו איזו מציאות גם תיצורנה. למה שלא נרצה במהלך החיים. באמונה שיש האדם שמקשיב ומאיר פניו אליכם. ונבנה את כל מקום המקדש אחר.